המוצא – ההתחברות

תקציר

היסטוריה של כשלונות

ככל שעובר הזמן, מתברר יותר ויותר שהמאמצים להביא שלום לארץ ישראל על דרך פתרון שתי המדינות אינם יכולים להניב כל פרי. נשיאי ארה"ב רבים כבר כשלו ועכשיו את עסקת המאה אפילו לא מעיזים לפרסם. כבר לא ממהרים להיכשל. שרי חוץ רבים ושליחים אחרים לרוב כבר הגיעו לארץ נישאים על גבי רוח עזה של הכרזות. כולם שבו בידים ריקות כשרוחם נפולה וזנבם מקופל בין רגליהם. על זה כבר נאמר בספר משלי "נשיאים ורוח וגשם אין". פרס נובל לשלום כבר לא חילקו השנה, לא למנהיגים ולא על שלום. כולם כבר למדו להיות קצת צנועים בעניין. אצלנו השלום כבר הפך למילה גסה שהס מהזכירה. עדיף לדבר על רגיעה שגם היא אינה מושגת.

גם מנהיגיו הצעירים יחסית של השמאל-מרכז הישראלי לא יצליחו היכן שהזקנים המנוסים כשלו. בנושא השלום, וההסבר לכך ינתן במלואו בהמשך, הם לא יצליחו להביא שום התקדמות או מהפך. גם אם ביבי ירד מהבמה. אם בכלל יעשו משהו, אז רק ימשיכו כבעבר להביאנו בנושא השלום מהפח אל הפחת וממנה לפחת גדולה יותר.
אמנם, כל מבקשי הטוב והשלום למיניהם ראויים להערכה גדולה על רצונם הכביר. אבל לאחר 25 שנים של כשלונות חוזרים ונשנים, עדיין לא נמצא בקירבם המבוגר האחראי שיטרח לבדוק ברצינות ולעומק את הסיבות האמיתיות לכשלונות.

את מנהיגי הימין הצעירים והמבוגרים כאחת, השלום אינו מעניין במיוחד. לא בגלל רוע לב, אלא בגלל המציאות. גם ברוב העולם חשיבות הנושא הצטמצמה פלאים ממספר סיבות. בינתיים רק החמאס וה-BDS ממשיכים להטריד ועיקר תשומת הלב המדינית מופנית כלפי איראן וגרורותיה. פועלים למנוע את האפשרות שמצפון תיפתח הרעה.

מהיכן תיפתח הטובה?

אחרי שנים של קפאון של במקום דרוך, בא נשיא ארה"ב, הגינגי' הנמרץ, והכיר בירושלים כבירה. הפתעה כבירה. וזו היתה רק ההתחלה.
בתגובה, צרותיהם של החמאס ושל העזתים (השונות זו מזו, הצרה של העזתים היא החמאס) פעלו גם הן בכיוון והפכו את הקיפאון לרתיחה ולשריפות בעיקר בדרום.

בסקירה המלאה בהמשך כל המתעניין יוכל כאמור לקרוא את התשובה המעמיקה לשאלה: "מדוע היה ברור מראש שתהליך אוסלו היה ונשאר חסר סיכוי – כלומר כישלון ידוע מראש?" כאן חשוב רק לציין, שהחלופה של פתרון המדינה האחת לשני העמים אינה קבילה, ובצדק רב, אצל רוב היהודים, עקב הבעיה הדמוגרפית המסוכנת (למרות התבססות המתנגדים לחלופה זו על נתונים שיקריים-מנופחים). לכן מתבקשת השאלה המרכזית, הנראית כיום לרבים כרטורית ביותר:

האם בנסיבות הקיימות יש להסיק שהשלום אינו בר-השגה? שאין מוצא לסכסוך ולמצב המדיני? שהחרם נגד ישראל וסכנות אחרות האורבות לה ולציבור בארץ רק ילכו ויחריפו?

למרבה ההפתעה התשובה לשאלות אלו הינה: לא ולא!
אבל אם כך, כיצד ניתן לסיים את הסכסוך?

התשובה הינה, עבור רבים, אולי ההפתעה הגדולה בהיסטוריה. אפילו המושג הפתעה רבתי קטן מלהביע את העניין.
אפילו הקיצונים שבין מתנגדי התקינות הפוליטית, יעמדו בשורה אחת עם חסידי התקינות הפוליטית לשמע הדברים.
לכן, רבותי הנכבדים וגבירותי הנכבדות, אנא החזיקו חזק במה שתוכלו, כדי שלא תיפלו מהאתר!:

השלום אינו מושג, כי לעם ישראל מצפה עתיד גדול לאין שיעור מאשר סתם שלום בארץ. כדי למשוך אותנו אל אותו העתיד, נבצר מאיתנו להשיג את השלום הקטנטן. מבחינת תפסת מועט לא תפסת. כמו שחווה מלך ישראל הראשון כשיצא לחפש אתונות. ככל שמדינת ישראל מצליחה ועושה חייל כיום, היא עדיין חיה במגבלות של עם קטן. זנב לאריות. אמנם זנב חזק, גמיש' וזריז, אבל זנב שאינו מסוגל להתמודד בצורה מלאה מול עמים גדולים בהרבה. מול מעצמות כיום ואפילו, אף שבמידה פחותה, מול חלק מאלה שהיו מעצמות רק בעבר. בהקשר זה נשאלת השאלה: האם עם שנועד להיות עם סגולה אמור להישאר לנצח זנב? האם אין זה נשמע אבסורדי?

והשאלות נמשכות: האם מישהו שאל את עצמו מה נפל פתאם על הנשיא טראמפ בנושא ירושלים? אונר"א? האם מישהו חושב שיש כאן עוד התפרצות סתמית תמוהה של הג'ינגיי מהבית הלבן? רבים יודעים שהדבר נעשה בלחץ מנהיגי המצביעים האוונג'ליסטים.
יפה. אבל האם מישהו בדק מדוע אחרי רדיפות יהודים בגלות על ידי אנטישמים נוצרים במשך למעלה מ-1600 שנים, פתאום נמצאו עשרות מיליונים של נוצרים אוהבי ישראל?

האמת "הפשוטה"?

בתקופתנו האוונגליסטים כבר מתביישים לדבר על כך בגלוי, ואף לא בגלוי. זאת על כי לועגים להם על העניין ועל איזכורו. אבל בשנות ה-80 של המאה העשרים אמר בפירוש כל שבוע בטלוויזיה, מנהיגם המפורסם דאז, הרועה (pastor)הרברט ארמסטרונג, כי האוונגליסטים בארה"ב הם צאצאי חלק משבטי ישראל האבודים שעברו מאירופה, שם התנצרו, לצפון אמריקה. הסבריו הופיעו בכתב בירחון באנגלית בשם "האמת הפשוטה" שפירסם והפיץ. בימיו מתנגדיו לא זכו לבמה טלוויזיונית מספקת והוא לא נקרא בתקשורת הזוי. לאחר מותו ב-1986, היה מי שדאג שזדבריו ופרסומיו יוצנעו ויגנזו. מאז מספר האוונגליסאים בארה"ב כבר הוכפל.

בימינו אלה מתברר שהאמת קצת פחות פשוטה, כי האוונגליסטים, המונים עשרות רבות של מיליונים, אינם היחידים. המפורסמים ביותר בהיותם זרע ישראל (ביטוי הלכתי המצביע על מקור בעם ישראל), הם עשרות רבות של מיליוני הפשטונים מאפגניסטן, מפקיסטאן ומהודו. מחקרים רבים הציגו שרובם הם צאצאים של שבטי ישראל האבודים. רובם נמצאים במצוקה ויוצרים באפגניסטן סכסוך בלתי מסתיים במסגרת הטליבאן. אבל ישנם אחרים, רבים עוד יותר, שאינם כה ידועים ובודאי לא מפורסמים. חלקם עברו מארץ הפשטונים מערבה לאירופה, ומשם חלק הגיעו לארה"ב כאוונגליסטים. חלק נוסף עברו דרך ערב לדרום אפריקה ונקראים כיום למבה. חלק אחר עבר מזרחה ובשלב זה נשאיר את זהותם כיום כהפתעה לעתיד. וגם אלה כדיין אינם הכל. כל אלה היו קיימים בכל הדורות מאז חורבן בית ראשון. קשה להאמין, אבל לימדו אותנו שתמיד היינו קטנים ולכן אחרים הצליחו לכבוש את ארצנו. אבל הסיבות לכשלונות היו אחרות. לא גודלנו. רק אלה שהיו אחראים לכשלונות לא רצו להודות באחריותם. אז התרוצים היו ונשארו עד היום שתמיד היינו קטנים. עם ישראל השלם בפזורותיו היה גם עוד לפני אלפיים שנה העם הגדול בעולם. אבל ברוב התקופות מאז העם היהודי, הפצל היחיד שזהותו היתה ברורה, היה מושפל וסובל. רוב האבודים לא מצאו תועלת רבה בהשתייכות גלויה לעם ישראל. סכנות הכרוכות בכך לא היו חסרות. לעומת זאת בתקופתנו, כאשר מדינת ישראל קיימת, ויתר על כן, פורחת ומקנה גאווה לעמה, אבודים רבים ברחבי העולם נזכרים במקורם הישראלי-יהודי. אמנם רבים נישאו בנישואי תערובת ונטמעו, למרות שחלק מהגנים שלהם עו'ד נמצאים כיום אצל צאצאיהם. אחרים התנתקו מהקהילות השונות וגם הם נטמעו. אבל קיימות עד היום קהילות שנשמרו וקלטו רק מיעוט של זרים. רק זהותם הרשמית כבני עם ישראל אבדה לכאורה. לכן נחשבים לאבודים. אבל לא לעוד זמן רב.

מה מונע מהפשטונים המוסלמים, החיים במצוקה' להכריז קבל עולם על השתייכותם לעם ישראל? הסיבה היא הבעיה רבת השנים של ישראל עם הפלשתינאים המוסלמים הסובלים. לא רק שלפשטונים עצמם יש בכך בעיה. גם בקרב שכניהם המוסלמים קיימת שנאה לישראל מאותה הסיבה. כרגע כולם דיים בצרותיהם שכבר קיימות. כל מי שרוצה להכריז בגלוי על שייכותו לעמנו מסכן את עצמו. בסדר, ברור, אבל מדוע האוונגליסטים אינם פוצים יותר פה בכיוון? אף אחד אינו מעוניין להראות הזוי. אז יש בקירבם ידיעה שבשתיקה.

הכל מצויין ויפה, אבל היכן הקשר לסיום הסכסוך בארץ? הקשר הוא שסיום הסכסוך כאן יאפשר השבה של קהילות "אבודות" ברחבי העולם המוסלמי. נו שוין, אז יש לנו עוד סיבה לסיים את הסכסוך. אבל אין בכך כדי להקל על פתרון הסכסוך.
בנקודה זו, לאור הרקע המפתיע לפחות בחלקו שכבר הוצג, ההפתעה והדרמה מגיעים לשיאם הבלתי יאמן!
עקב החשיבות הרבה של השגת שלום, ובעקבות פרסום מחקרים גנטיים בכיוון, ביצעה תנועת ההתחברות מספר מחקרים משלימים, מעמיקים ביותר, המציגים כולם יחד באופן שאינו משתמע לשני פנים, את המסקנה המפתיעה הבאה:
הפלשתינאים הינם ערבים רק מבחינה תרבותית. לעומת זאת בדמם הם אחיהם (בפירוש לא בני דודיהם) של היהודים.

רובם ככולם של הפלשתינאים ממערב לנהר הירדן הם היהודים שנשארו בארץ ישראל לאחר המרידות ברומאים והחורבן. צאצאיהם סובלים כיום מתוצאות הכיבוש הערבי שכפה על אבותיהם בדרך של אינוס, זהות ודת שרובם ככולם לא רצו בהן. המחקרים שנערכו בשטח מראים שגם כיום קיים בקרב הפלשתינאים ידע רב על מקורם היהודי-ישראלי. תנועת ההתחברות דואגת להפיץ ידע זה ליותר ויותר מתושבי הארץ. לכך מצטרפים המצב העגום כיום של העולם הערבי, כולל של רוב תושבי הרשות הפלשתינאית המושחתת על פלגיה, ולעומתם המצב הכלכלי והיוקרתי המשופר ברמה עולמית של ישראל, שאינו סוד עבור רוב הפלשתינאים. כל אלה יוצרים פתיחות לא מועטה בקרבה הפלשתינאים המאפשרת להם להתעניין במוצאם האמיתי ולהתייחס אליו. על מנת שיהיה סיכוי כלשהו להפחתת רמת השנאה בין הצדדים חשוב שגם היהודים יתחילו להכיר את הממצאים. רק לאחר שהמידע החשוב הזה ישקע בתודעת הצדדים ויקטין את השנאה ביניהם, יהיה טעם לדבר על פעילות בכיוון סיום הסכסוך. בשלב זה עצם הדיבור על יישוב הסכסוך, עקב הסיבוך הכרוך בכך ובגלל הרגישויות הרבות, עלול ליצור התנגדויות לרוב ורק ירחיק את הציבור מעיסוק בנושא. מבחינת תפסת מרובה לא תפסת. כלומר, בהגדרת המטרה, תקפה הגישה של תפסת מועט לא תפסת. אבל בהסברת הדרך אליה, תקפה הגישה ההפוכה.

לכן, אין בכוונת אתר זה לטעון לנכונותו של פתרון מסוים לצורך סיום הסכסוך. הזמן עדיין לא הבשיל לצורך זה. עיקר מטרתו של האתר היא להציג שהסכסוך הינו מיותר ושגוי מיסודו. יחד עם זאת, האתר אכן מציג בהמשכו פתרון לדוגמה, אבל אין מטרתו ליצור כעת דיונים וויכוחים סביבו או סביב כל תפרון אחר.

דרך לדוגמה לסיום הסכסוך – ההתחברות

"ההתחברות", מדובר בעיקר בהפיכת התרבות העברית-ישראלית-יהודית לתרבות העיקרית של הפלשתינאים שירצו בה, אבל ללא כפייה להמרת דת. כל זאת לשם יצירה, בתהליך הדרגתי, של מדינה אחת לעם אחד בארץ ישראל המערבית השלמה, תוך השארת הלא מצטרפים לתהליך כמיעוט ערבי קטן, ששיעורו נופל משמעותית מהשיעור כיום של ערביי ישראל בתחומי הקו הירוק.

יהודים רבים, כולל בשמאל, מסתכלים על הפלשתינאים מתוך מיאוס רב. אבל מחד, עליהם לדעת שמדובר בציבור הסובל ברובו, וגורם לנו בחלקו סבל, הכל בגלל הסתה מצד מנהיגים מושחתים. ציבור שהוטמע, בניגוד לרצונו, בתרבות הערבית-מוסלמית שיש בה צדדים יפים ביותר, אבל הצדדים הבעייתיים שבה, שתוצאותיהם נחשפים בימינו לעיני כל, הורסים כל חלקה טובה.
מאידך, חובה עלינו להבין שפתרון צודק של הסכסוך יגרום להפגת השנאה לישראל בקרב רוב המוסלמים בעולם. כך יתאפשר לרוב הפשטונים לחבור חזרה לעם ישראל. וזו תהא רק ההתחלה. רק להרגיע – לא מדובר במעבר לארץ ישראל של עשרות מיליונים. אין כאן מקום עבור כולם, וודאי לא עבור הזמן בו, ברבות השנים, יתממש השבת המצאי של מאות המיליוני מזרע ישראל..

אתר אינטרנט זה מוקדש בעיקר ליהודים שאינם מכירים את העובדות, כדי להציג בפניהם את האמת שנסתרה מעיניהם ולגרום להם להבין, שכאשר כלים כל הקיצים, יש להקשיב לממצאים כה מדהימים ובהמשך להיפתח למציאות חדשה הטומנת בחובה עתיד מזהיר שיסיים את סיבלתיו של עם ישראל באלפיים השנים האחרונות! המתנגדים חייבים להבין שהגיעה השעה שעם ישראל יקבל את הצדק המגיע לו. תחילה סילוק תוצאות הכיבוש הערבי של המולדת, והחזרת הגניבה בידי הערבים של האחים שנשארו בארץ, בדרך של השבת צאצאיהם של אנוסי ארץ ישראל לכור מחצבתם. על עם ישראל לקבל את זכותו המלאה והצודקת על ארץ ישראל השלמה, בשלום, בבטחון ובשפע. וכאמור זו תהא רק ההתחלה. בהמשך יסולקו חלק מתוצאות הכיבושים שהביאו בזמנם לחורבנם של בית ראשון ושל בית שני.

עדיין לא ברור של מי הידיים, אבל הקול קולם של בן גוריון ואיינשטיין

דוד בן גוריון, המנהיג ההיסטורי של השמאל הישראלי, ידע רבות על המוצא האמיתי של הפלשתינאים וכבר לפני כמאה שנים ראה במוצא זה את המוצא לסכסוך בארץ ישראל! בשנת 1936 אמר בן גוריון ש-"לשום יהודי אין זכות לוותר על גרגיר חול אחד מאדמת ארץ ישראל!". ב-1956 ניסה בן גוריון להחזיר לעם ישראל את הבדואים בדרום הארץ בדרך המוצעת לעיל. משה דיין, המנהיג הצעיר והמבטיח דאז, עליו הוטלה המשימה, כשל, ובטיעון שיקרי הסתיר את כשלונו מבן גוריון, וגרם לו להתייאש. ההמשך מוכר – מנהיגיו הצעירים דאז של השמאל, דיין ורבין, הצליחו ב-1967 לגרום לכך, בין היתר, שתושבי יש"ע הצטרפו למעגל הבעייתי. מאז הבעיה רק התנפחה והסתבכה, בעיקר עכב הזנחתה או בגלל הטיפול החובבני בה.אבל בן גוריון לא היה היחיד שהאמין בממצאים ובכיוון. אל מי ששמע על מנהיגי הציונות בעבר, ידברו השמות ישראל בלקינד, יצחק בן צבי, ארתור רופין, בר בורוכוב,מרטין בובר והרב קוק. אלה דיברו על הנושא וחלקם אפילו פעלו בכיוונו. עבור רוב הצעירים מדובר בשמות רחובות מרכזיים שניתנו לרחובות כאשר הערים היון עדיין קטנות.

כיום, כאשר נישיר מבטינו מן העבר אל העתיד, ונבחן לעומק את השאלה העיקרית העומדת כיום בדרכו של עם ישראל – "כיצד לסיים את הסכסוך?" נמצא שהתשובה לכך היא שחזונו של בן גוריון עשוי להתממש. כאחד מגדולי המדינאים בעולם במאה העשרים, טען בן גוריון ש-"לחיות בארץ ישראל מבלי להאמין בניסים, הוא הבלתי מעשי". הנס עליו מדובר כאן עשוי להתרחש, אבל רק אם נחזור לדרכו המקורית של בן גוריון!
כדי שהדבר אכן יקרה נדרש כיום רק נס קטן – שמנהיגי ישראל שהשלום הינו משאת נפשם, יחליטו שדרכם של הכושלים אינה דרכם!
לכל אלה הרואים בהתחברות רעיון הזוי, נצטט כאן יהודי אחר, גדול המדענים במאה העשרים – אלברט איינשטיין, שהגדיר:
"אי שפיות – לעשות אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" או בלשון פשוטה ומצומצמת יותר "אי שפיות – ליפול פעם שניה לאותו הבור"
איינשטיין השתמש בהגדרה המצומצמת מלעיל רק מכיוון שלא העלה בדמיונו הפרוע ביותר שיבוא היום בו יימצאו בישראל פוליטיקאים שיהיו כה חובבניים, עד שיטיפו במלוא המרץ לנפילה לבור שתי המדינות פעם שלישית, רביעית וחמישית.
למרות זאת לא ניתן לראות בהגדרה המצומצת מגבלה לגבי עומק דימיונו של איינשטיין, מאחר שהוא טען גם ש-"רק שני דברים הינם אינסופיים: היקום והטמטום האנושי, ועדיין איני בטוח לגבי הראשון".

מנהיגי השמאל השואפים בתום לב ובכל לב לשלום, אך נכשלים בכך, חזור והיכשל, בכל הזדמנות, במקום להתרכז בהאשמת הפלשתינאים בהכשלת המאמץ, הם מתרכזים רוב הזמן בהאשמת הימין הישראלי בהכשלת השלום, כל זאת על מנת שהשמאל יוכל לחזור לשלטון. במציאות זאת בה גם הפלשתינאים מאשימים את ישראל בהעדר השלום, הפלשתינאים אינם צריכים להתאמץ הרבה. הרי אם מנהיגים ישראלים מרכזיים רבים מאשימים את ממשלת ישראל בהכשלת המאמצים, מי טוב מהם על מנת להעיד על האשם האמיתי?
לאחר כשלונו הראשון של תהליך אוסלו, הואשמו מנהיגי השמאל בפשעי אוסלו. אבל סביר היה לטעון לכך שפעלו בתום לב, למרות שגם על רשלנות ניתן להעניש. אבל כיום, לאחר כשלונותיהם המתרבים, מנהיגי השמאל חייבים סוף סוף להבין איזה נזק והידרדרות הם ממשיכים וגורמים כיום. מדובר בראש ובראשונה על הפיצול בהנהגה היהודית, פיצול שגורם להחלשתה זה כבר 25 שנים. אבל כיום הציבור כבר מאס בחוסר התכליתיות של השמאל, בנזקיו ובחוסר תרומתו למדינה. כתוצאה נגרמת גם הידרדרות רצינית של מעמדו וכוחו של השמאל ובזבוז כישוריו, כשרונותיו ותרומתו האפשרית למדינה.

לסיכום התקציר נצטט פיזיקאי יהודי גדול אחר, דוויד בוהם, שעוד ב-1980(!) כתב דברים, שכיום קשה שלא לראות את הרוח הנבואית שבהם:
"המחשבה שכל המקטעים האלה [קבוצות בני אדם] קיימים באופן נפרד, הינה אשליה. אשליה זו אינה יכולה אלא להביא לסכסוך ללא סוף ולבלבול. לאמיתו של דבר, הנסיון לחיות על פי הראייה שכל המקטעים הינם באמת נפרדים, היא בתמציתה אשר גרמה לסדרה הולכת וגדלה של משברים בוערים איתם אנו מתעמתים כיום."

הסקירה המורחבת

הכותרות מיד בהמשך מציגות (עם הלחיצה על כל אחת מהן) סקירה מעמיקה למדי של הבעיה וההיסטוריה שלה וכן של הפתרון, הרקע לו ומשמעויותיו. כל לחיצה על כותרת תפתח לשונית נפרדת בדפדפן המכילה את קטע ההסבר הקשור בכותרת (הלשונית ניתנת למחיקה עם סיום קריאתה). מובן שהקורא יכול לקרוא רק את הקטעים המעניינים אותו. בכל קטע הסבר קיימת אפשרות לבחור להתקדם לקטע העוקב לו וכך ניתן לקרוא את הסקירה כולה. הקורא שהתקציר לעיל מספיק עבורו, מוזמן לדלג מכאן הישר אל סקירות השמע של יהורם גאון בנושא, ולחומרים העוקבים לסקירות אלו. (מובן שהקורא שתוך כדי קריאת הסקירה יתברר לו שעבורו פרוט זה מעמיק יתר על המידה, מוזמן בכל שלב לדלג על יתרת הסקירה, עד לסקירות השמע הנ"ל.)

האם כל זה רציני? מה הרעיון ההזוי הזה? כיצד יתכן בכלל שהערבים הם "יהודים"?

הבעיה – סכסוך לאומי? מאבק תרבויות? מלחמת דתות? עימות ואפליה בין גזעים?

רעיון שתי המדינות- כישלון ידוע מראש

התיסבוכת שיצר רעיון שתי המדינות

הבעייתיות של הקיבעון באפשרות יחידה לפתרון הסכסוך

המסקנה – ישראל חייבת להציג פתרון חלופי קביל

הפתרון החלופי הקביל – התחברות:

פתרון ההתחברות – מרחיק לכת, אך הכרחי וצודק

האם רעיון ההתחברות בכלל מעשי?

משמעויות אזוריות ואיסטרטגיות

סקירות שמע

יהורם גאון ברדיו (רשת ב' 13.8.2010) על השורשים והפתרון
יהורם גאון ברדיו (רשת ב' 20.8.2010) על פניית הפלשתינאים היהודים

סימנים יהודיים בקרב הפלשתינאים:

כדי לקרוא ולשמוע קצת יותר על פתרון ההתחברות אנא בחר באחת משתי האפשרויות הבאות:

לקבוצת ההתחברות בפייסבוק (באנגלית)

כתבה במבט בערוץ 1 בערבית על מפגש ברהט של בדואים עם רבני הסנהדרין רפי איתן ואחרים מה-13.10.09

כתבה במבט בערוץ 1 (4.11.12) על מפגש אירופאי-יהודי-פלשתינאי

ראיון באנגלית אצל לואל גלין עבור ערוץ יהודי בניו יורק, מחודש אוגוסט 2012

קייס מזריב מציג את תכנית ההתחברות במסגרת התכנית בעד ונגד בערבית (כתוביות בעברית) בערוץ 2 מסוף מאי 2012

מסיבת עיתונאים של תנועת ההתחברות מחודש מרץ 2012

איזכור ראשוני של מחקרי ההתחברות בערוץ 2 בערבית מה-8.1.12

כתבה באולפן ששי בערוץ 2 על דודו אלהרר וההתחברות מה-11.11.11

מגן דוד פלשתינאי כתבה של דודו אלהרר במחלקה ראשונה  24 לאוגוסט 2011

ראיון על ידי כריסטין דארג (אנגלית)

ראיון עם טובה רז על ספרה החדש – עוד דור אחד – ע"י דוד גרוסמן בערוץ היהודי באמריקה – מנשלייף (אנגלית)

שיר המוצא – מילים: דודו אלהרר, לחן: חנן יובל, ביצוע: דודו אלהרר וחנן יובל