המוצא – ההתחברות


עם ישראל צועד בנתיב הייסורים כבר אלפיים שנה.
השורדים את הכבשנים והמשרפות הגיעו למולדת
הישר אל להבות המלחמות.
וכשגם על אלו התגבר וזכה בעיקר שטחי המולדת
הגיעה העת לחלום על אקורד הסיום – השלום!

על מה לא וויתרנו למען השלום?
על חלקי מולדת! על סיכון ביטחוננו!
אבל במקום סיום של שלום, קיבלנו סיוט של סכסוך!

הנזכה לבסוף לכך שלנתיב הסיוטים יהיה סוף טוב?
האם נצח ישראל לא יאכזבנו פעם נוספת?

הכל תלוי רק בנו:
האם נרדוף אחר האמת, ונסכים להיחשף אליה
למרות היותה הפוכה לחלוטין מהמקובל?
או שנירתע, נאמין למקובל,
וניתן לשקר להמשיך ולרדוף אותנו?

במה מדובר?

על פי היטלר, גבלס וסטאלין
הרי ש"ככל שהשקר גדול יותר,
כך רבים יותר המאמינים בו!"
לכן עבור הרבים השבויים בשקר הגדול,
הדברים הבאים יהיו קשים ביותר לעיכול
ואצל רבים מהם הדברים יידחו כבר על הסף:

בתחילת נתיב הייסורים הכובש הזר
היגלה את רובנו מהמולדת, אבל חלק מאיתנו
נשאר מאחור, עובדי האדמה, פשוטי העם.
כמונו, השבים לארץ, גם הנשארים בה שבעו תלאות.
בסופו של דבר, כשחזרנו למולדת, היו מי שדאגו לכך
שהאחים ששמרו על האדמה, יוצגו כאויב וכקורבן
ושאנחנו נוצג ככובש זר!!

אך לא כך הדבר. לנוכח מחקרים מעמיקים בנושא,
ואף מידע רשמי שהיו מי שדאגו להסתירו,
רדיפת האמת מציגה מציאות הפוכה!

אותם הפלשתינאים המוצגים לנו כערבים
הם ברובם הגדול צאצאי יהודים שאונסו
להתאסלם, החל ובעיקר מלפני כאלף שנה.
אלא שכאנוסים הם שמרו בסתר
על מנהגים יהודיים, והעבירו מדור לדור
את הידע לגבי זהותם האמיתית.
ידע זה, שנשמר בסתר עד היום, חשיפתו
היא הבסיס להתפייסות בין הצדדים הניצים בארץ.
ידע זה הוא שיאפשר דרך חדשה לסיום הסכסוך,
דרך שתהא הצלחה גדולה לשני הצדדים,

האם כל האמור לעיל אינו אגדה?
תלוי בראש ובראשונה בהסכמתנו להקשיב
ללא מקובל, ובהמשך בבחירתנו לחיות
על פי השקר או על פי האמת!
מנהיג גדול אחד, הנשיא קנדי, אמר בזמנו
את דברו בכיוון, כאשר נלחם בתקינות הפוליטית:
נאמנות למוסכמות היא סוהר החופש ואויב הצמיחה!

הצגת האמת מקעקעת את הנרטיב הפלשתינאי,
נרטיב הטוען שהפלשתינאים הינם ערבים,
דרך הצגתו כשקר הגדול ביותר בהיסטוריה!
שקר שהמופתי חאג' אמין אל-חוסייני דאג להצלחתו.

(כל אשר מופיע בהמשך באותיות קטנות
ניתן לדילוג עבור מי שמעונין בגירסה מקוצרת)

החובה להכיר את האמת בנושא נובעת גם מההבנה על כי

השסע העמוק בחברה הישראלית
והעדר השלום והביטחון, הם תולדה ישירה של
ההיגררות הישראלית אחר השקר, ובעקבותיה,
של הטיפול החובבני בעניין הפלשתינאי.
כל המעוניין בהמשך המצב הקיים
מוזמן להפסיק כאן את הקריאה!

חאפז אסד, נשיא סוריה הקודם,
טען שישראל תהרס מבפנים.
יאסר ערפאת אמר לאנשיו, כשהיו בביירות:
"אם יתנו לי שני מטר על שני מטר ממערב לירדן,
אהרוס את ישראל!"
ואנחנו בנהייתנו התמימה אחר השקר,
שיחקנו לידי שניהם!
שלא לדבר על לידי ה-BDS!!

התרופה לנזקים שנפלו עלינו טמונה בהכרת
זהות הפלשתינאים לעומקה ובהיחשפות למצב האיום
אליו הם נגררו בעקבות השקר,
עוד הרבה יותר מאיתנו!,
מצב זה כבר גורם לרבים ביותר בקירבם
להיפתח להתייחסות רצינית לאמת.
ומה איתנו? האם לא שבענו עדיין דיינו מרורים?
מה עוד דרוש לנו כדי להיפתח לאמת?

מנהיג גדול שני, ווינסטון צ'רצ'יל,
מבלי להתכוון ישירות דווקא לסכסוך בארצנו,
טבע את האימרה הרלבנטית ביותר:
"עם שאינו יודע את עברו, אין לו עתיד!"

איינשטיין טען שלא ניתן לעשות שלום בכוח,
אלא מתוך הבנה.
אבל "הבנת" הנרטיב הפלשתינאי השיקרי
לא הובילה לשום שלום.
רק הכרת ההיסטוריה הפלשתינאית האמיתית
עשויה לסיים את הסכסוך,
בדרך שתהפוך להפתעה הגדולה בהיסטוריה.

שבוע לפי הרצחו של אנואר סאדאת,
עוד לפני השלום עם ירדן, כתב לו המלך חוסיין:
"אם רצוננו בשלום,
חובה לחשוף את האמת לגבי מוצא הפלשתינאים!"
לו הדברים היו נאמרים מוקדם יותר, לפנאטים
לא היתה סיבה מספקת לביצוע ההתנקשות!
לאחר חתימת הסכמי אוסלו,
אמר בנו של עבדול נאצר שהשלום יגיע
רק כעבור 30 שנה. הזמן מתקרב, אבל
האם ניתן להגיע לשלום אמת על בסיס השקר?

מה ידע המלך חוסיין?
הוא ידע על "מסמך המאה אלף"!!
במסמך מפורט שהכינו העותמאנים סביב שנת 1885
נספרו כמאה אלף משפחות מתושבי שני צידי הירדן
שמוצאם יהודי. מדובר בלפחות 400,000
מתוך סך כל כחצי מיליון תושבים של אז.

בהמשך היו הגירות ובריחות מסוגים שונים.
אלו בילבלו רבים, כולל חוקרים רציניים, שהגיעו
רק לתמונה חלקית או מטעה לגבי המעורבים.
בסיכומו של דבר, כל אלו לא שינו רבות.
המופתי חוסייני שגם הוא ידע, עשה הכל
כדי שהידע הזה לא יתפרסם. שלא יפריע לו
להתעשר מתוך אימלולם של אחרים!

בספר "בגדי העם החדשים" קיים פירוט רב-היקף
שנאסף מחדש, וכן נתונים משלימים רבים. כל אלה
חשובים, כי מדובר בהם על מידע שרובו נאסף בתקופתנו.
מידע שעדיין חי ונושם אצל בוגרים ובעיקר אצל קשישים
בקרב רוב המשפחות הפלשתינאיות לסוגיהן.

בעוד שבימים כתיקונם מדינת ישראל משגשגת בצורה די מדהימה
ומשפרת את קשריה, הלא רשמיים עדיין, עם העולם הערבי,
בעייתה עם הפלשתינאים תקועה וממשיכה לגרום סבל לשני הצדדים.
לא רק שהקשר עם רוב מדינות ערב אינו יכול להיות רישמי ומלא,
לא רק שאנטישמים ברחבי העולם זכו לעדנה ולפופולריות
תוך היתלות בבעיה הבלתי נפתרת,
אלא שמאז תחילת תהליך אוסלו,
הופך עם ישראל למפולג ומפוצל יותר ויותר,
בצורה שאין לה תקדים בקרוב לאלפיים השנים האחרונות.

רבים וטובים למדו להכיר את הנרטיב הפלשתינאי השיקרי
לקבל אותו ואת חלק מהשלכותיו.
המשורר אורי צבי גרינברג אמר כבר בתחילת הדרך
שקבלת נרטיב זה שוללת את הלגיטימיות של הנרטיב הציוני.
ואכן האחרון נסדק קשות מבלי משים
ואף נגדע אצל חלק ניכר וחשוב מהעם.
העם נחצה לשניים בצורה חסרת תקנה.

רצונו החשוב ןהמבורך של השמאל בשלום הביא אותו
לפעול להחלת פתרון שתי המדינות.
ניסיון זה לפתרון כשל, בגלל שלא היתה
הכרה רצינית של זהות הפלשתינאים ושל המתרחש בקירבם.
במצב בו רבים וטובים נשאבים לתמיכה בנרטיב הפלשתינאי,
במציאות בה פרקי ההסתבכות מול הפלשתינאים משודרים
בתקשורת השכם והערב, אצל רבים לא נותר הקשב הדרוש
על מנת לנסות ולהבין את שורשי הבעיה.
שלא לדבר על חיפוש פתרון יצירתי וחזון שיאפשרו את פתרונה.
ועל זה כבר נאמר בספר משלי –
"באין חזון ייפרע עם" (מלשון פרעות).

מול השמאל המאכזב והמאוכזב,
המחדל העיקרי של הימין הישראלי,
הוא, שאינו יודע כיצד להציג דרך אחרת לסיום הסכסוך.
כל עוד השמאל רוצה ובצדק בשלום,
וכל עוד רעיון אוסלו ממשיך להתקיים,
הימין נמצא בקירטוע והעם ממשיך להיות קרוע.

בכדי להבין מדוע חובה להציג גישה חדשה
להשגת השלום, חשוב בראש ובראשונה להבין:
מדוע אין סיכוי לממש בהסכם
את פתרון שתי המדינות?
מדוע הסכמי אוסלו היו תרמית מלכתחילה?
מדוע תהליך אוסלו נולד מת?

רעיון שתי המדינות ממערב לנהר הירדן הוצע ופורסם לראשונה
על ידי וועדת פיל בשנת 1937.
הרעיון אומץ על ידי עצרת האו"ם והיהודים ב-1947
ושוב על ידי ממשלת ישראל בשנת 1993 במסגרת הסכמי אוסלו.
מדוע אם כן כשלו עד כה כל המאמצים העצומים להשגת השלום
דרך רעיון הנראה כה טבעי ופשוט?
התשובה לגבי תהליך אוסלו פשוטה בהרבה ממה שניתן לחשוב –
חוסר הכרה של הפוליטיקאים ויועציהם את אילוצי הצד שכנגד.
כמו במלחמה, גם במשא והמתן לשלום,
חובה להכיר את האויב – את זהותו, את מגבלותיו ואת יתרונותיו.

בראש ובראשונה מדובר בגישה המוסלמית, ולפיה

אסור למנהיג מוסלמי לוותר בהסכם
על אדמה שהיתה אי פעם תחת שלטון האיסלם

אפילו נשיא מצרים לשעבר, חוסני מובארק החילוני,
שנחשב לחיובי יחסית כלפי ישראל,
הודיע שהערבים לעולם לא יכירו בישראל כמדינה יהודית,
ואילו

לגבי יאסר ערפאת החילוני,
אחד משומרי ראשו סיפר שאילו ערפאת היה
חותם הסכם עם אהוד ברק בשנת 2000
בקמפ-דיוויד, הוא (שומר הראש עצמו)
היה רוצח את את הראיס.
מצב זה לא נסתר מעיני ערפאת עצמו,
שהסביר לאחד משותפיו הישראלים למשא ומתן,
ד"ר אלן בייקר
(שגריר ישראל בקנדה לשעבר
ושותף לדו"ח אדמונד לוי),
כי אינו יכול לחתום על שום הסכם פשרה,
מאחר שבמקרה שיחתום, יירצח תוך יומיים.
לתקשורת הערבית אמר אז ערפאת
ש-"לו היה מסכים לחתום על הסכם,
בטקס החתימה היה שותה קפה עם יצחק רבין
(שנרצח 5 שנים קודם לכן)".

מכאן נובעים אי-הנכונות הפלשתינאית להכרה במדינת ישראל
כמדינה יהודית והרצון להציפה בפליטים מוסלמים.

מאחר שעמדה זו אינה יכולה להתקבל על ידי ישראל,
אין כל סיכוי להגיע להסכם בין הצדדים על בסיס רעיון שתי המדינות!

אותה גישה מוסלמית גם גרמה לכך שכל המאמצים לסיום הסכסוך הישראלי-ערבי,
טרם תהליך אוסלו, לא צלחו. מחד, היתה אמנם התקדמות חלקית בכיוון השלום,
אך מאידך, בעיקר בעטיה של גישה זו, נרצח אנואר סאדאת,
שהיה הראשון שחצה את הרוביקון בכיוון השלום,
וכך נוצר התקדים המאיים על מנהיגים ערבים אחרים.

מאחר שהחלופה של פתרון המדינה האחת לשני העמים אינה קבילה,
ובצדק רב, אצל רוב היהודים, וזאת עקב הבעיה הדמוגרפית המסוכנת
(למרות התבססות המתנגדים לחלופה זו על נתונים שיקריים-מנופחים).
מאחר שלא ניתן לממש בהסכם את פתרון שתי המדינות,
מאחר שרעיון הנסיגה החד צדדית (ללא הסכם) נכשל בעזה כישלון חרוץ,
ומאחר שבניגוד להצעות קיצוני הימין, לא ניתן
להחזיק ציבור פלשתינאי גדול ללא זכויות מלאות למשך תקופה רבת שנים,
וזאת בעיקר כאשר לא מוצג כיוון כלשהו לסיומו בעתיד של קיפוח מעין זה,
התקיעה במצב מול הפלשתינאים נשארה בעינה,
אבל נזקי ההזנחה הולכים ומחמירים.

וכאן אנחנו מגיעים לעיקר:

האם קיימת דרך חלופית לסיום הסכסוך,
דרך צודקת שאינה אשליה?
דרך שאין בה סיכון בטחוני מעבר לזניח?

לנוכח כל מה שהוצג לעיל, מתבקשת השאלה המרכזית,
הנראית כיום לרבים כרטורית ביותר:

האם בנסיבות הקיימות יש להסיק שהשלום,
אפילו מבלי לדבר על שלום יציב, אינו בר-השגה?
האם בלתי ניתן להשיג אפילו רגיעה ממושכת דייה?
האם צריך להסיק שאין מוצא לסכסוך ולמצב המדיני?
שהסכנות ו/או הלחצים האורבים למדינת ישראל עלולים להחריף?
שכדי לצאת מהסבך של הסכסוך דרוש נס
או שנדרשת מלחמת חורמה מסוכנת?

למרבה ההפתעה התשובה לשאלות אלו הינה: לא ולא!
אבל אם כך, כיצד ניתן לסיים את הסכסוך? היכן המוצא?

ברוח הדברים בפתיחת אתר זה, קיים ידע רלבנטי שלא יסולא בפז,
ידע ששרד עד ימינו אלה ומאפשר לטפל בבעיה בצורה מוצלחת.
אבל לפוליטיקאים הישראלים אין זמן להכירו וללמוד כיצד להשתמש בו.
הם עמוסים מעל ראשם בבעיות המתרבות ונערמות שנוצרו.
בעיות הממשיכות להיווצר ולהחמיר עקב הסכסוך,
כולל מחלוקות פנימיות בלתי פוסקות מזיקות ומתישות בעטיו של הסכסוך.
ואם זה לא הספיק, יש כמובן בעיות של ניהול מדינה רגיל,
ולאחרונה אף הגיעה הקורונה על נזקיה הקשים והמתמשכים.

אמנם המידע מפתיע ביותר, ולמי שאינו מכיר לעומק את המציאות
בקרב הפלשתינאים קשה להאמין שניתן להעזר בו להשגת שלום,
המידע אמנם ייחשב לנס שלא יאמן אצל כל מי שמעולם לא שמע עליו,
אבל תשומת הלב הראויה תבהיר לכל בר דעת שהדבר אפשרי
ואף יצליח, וכל מה שצריך הוא רק להקשיב ולרצות. ללא כל ניסים!

מהיכן תיפתח הטובה?

החזון, זה שיוצג בקצת יותר פירוט בהמשך,
הותחל מעשית בידי דוד בן גוריון, ותמכו בו מנהיגים ציונים חשובים אחרים
(ישראל בלקינד, יצחק בן צבי, בר בורוכוב, ארתור רופין,
אליעזר בן יהודה, מרטין בובר, והרב קוק,
שעבור רוב הציבור כל אלה הינם רק שמות רחובות).
אלא שהחזון הוזנח באופן מתמשך בצורה כה חמורה,
עד כדי כך, שהצגתו כעת נראית מופרכת לחלוטין,
(לפחות עבור חסרי הפתיחות והסבלנות).

מהו חזון השלום?

למרות שהעניין הוצג כבר בתחילת ההסבר,
התשובה הינה בשלב זה, עבור רבים,
ההפתעה הגדולה בהיסטוריה!
אפילו המושג הפתעה רבתי קטן מלהביע את העניין.

לפני שהדברים יוצגו בצןרה מחודדת וכדי שיהיה ניתן להאמין
שמחד, הם רציניים, ומאידך, כפי שקיווה בן גוריון,
שעל בסיסם קיימת אפשרות רצינית לפעול לסיום הסכסוך,
חובה לצטט את דבריו של דוד בן גוריון, באשר לכל מה שקורה במדינת ישראל:
"לחיות בארץ ישראל מבלי להאמין בניסים, הוא הבלתי מעשי".

עקב החשיבות הרבה של השגת שלום, ובעקבות פרסום מחקרים גנטיים בכיוון,
בהמשך לעבודתו הברוכה של נשיאה השני של מדינת ישראל, יצחק בן צבי,
ביצעה תנועת ההתחברות מספר מחקרים משלימים, מעמיקים ביותר.
אלה מציגים כולם יחד באופן שאינו משתמע לשני פנים, את המסקנה המפתיעה הבאה:

כפי שעבר הוצג,
הפלשתינאים הינם ערבים רק מבחינה תרבותית.
לעומת זאת, בדמם הם אחיהם של היהודים
(בפירוש לא בני דודיהם).

מסקנה מדהימה זו ניתקלת על הסף בזילזול
ובהתנגדות בקרב יהודים רבים.
בשלב ראשון המסקנה נתקלת בחוסר אמון גדול
בעיקר, עקב ההיסטוריה המדממת ורמת השנאה והתיעוב
שיש כיום כלפי הפלשתינאים.
כדי לתת לדברים פרופורציה,

במחקרים נמצא שכמעט כל ההנהגה
הבכירה של הפת"ח מוצאה יהודי –
אבו מאזן, סאעב עריקת, ג'יבריל רג'וב,
נביל שעת, מרואן ברגותי, חנן עשראווי

ואישי ציבור רבים אחרים, מפורסמים פחות.

בקרב בכירי החמאס מדובר ברוב:
אחמד יאסין, איסמעאיל הנייה,
מוסא אבו מרזוק, עזיז דואק

ואחרים פחות מפורסמים.

בקרב ערביי ישראל,

התברר המוצא היהודי של חברי כנסת בעבר:

זוהיר בהלול, חנין זועבי, מסעוד גנאים,
עבד אל-והאב דראושה וסייף א-דין זועבי.

ואחרים פחות מפורסמים.

כדי להעניק לטענות מלעיל גושפנקא מדעית
שקשה לערער עליה, נציג להלן את רשימת
הממצאים הגנטיים והמחלות התורשתיות שבהם
נמצאה קירבה רבה בין יהודים לפלשתינאים:

1. קבוצות מרכיבי דם – מחקר ביוזמת רפי איתן
בהובלת פרופ' בת שבע תמיר בונה מאונ' ת"א.

2. אנמיה חרמשית – מחקר משנת 1991 בהובלת
פרופ' אריאלה אופנהיים מהאונ' העברית.

3. שרשרת האבות – הכרומוזום הזכרי Y – משנת
2000 ע"י מספר מוסדות מחקר עם פרופ' אופנהיים.

4. המערכת החיסונית – מחקר משנת 2000
באוניברסיטת קומפולטנסה ממדריד.

5. חרשות תורשתית – מחקר מאוניברסיטת ת"א,
התופעה בלעדית לפלשתינאים וליהודים.

6. שרשרת האמהות – ה-DNA המיטוכונדרי.
חלק ממחקר מקיף שביצע אבשלום-זוסמן-דיסקין.

7. מחלת הטיי-זקס – מחקר שנערך
בבית החולים איכילוב בתל אביב.

8. התאמה לתרומת מח עצם –
מחקר נרחב בבית החולים הדסה בירושלים.

9. גן הגורם לסיכון מוגבר לסרטן השד –
מחקר מבית החולים שערי צדק בירושלים.

בשלב השני, לאחר שהמזלזלים יאכלו את כובעיהם,
כל המומחים בנושא ידחו את על הסף את הרעיון הבן גוריוני
של ההתבססות על קירבת הדם כבסיס לשלום.
זאת תוך הכרת מצוינת של האווירה בקרב הפלשתינאים, …
בעבר!
בעוד שהמומחים כלל אינם מעודכנים בהשלכות של תהליך אוסלו
ושל ה"אביב" הערבי האסוניים!
ולהבדיל, בהשלכות של ההצלחות הישראליות.
כרגיל, המומחים מתכוננים להמשך המלחמה הקודמת על השלום!
עבור רוב המומחים, המגה-נוכלים שהמלכנו על הפלשתינאים
המסכנים במסגרת תהליך אוסלו,
הם הנציגים האמיתיים של הפלשתינאים.
אותם מומחים, אפילו אם הם כבר מכירים בגודלו של אסון אוסלו
בצד היהודי, אינם מודעים לכך שאסון זה גדול שבעתיים
בצד הפלשתינאי!

במעט יותר פירוט:
על פי מילות השיר:
"גורל אחד, שם אותנו כאן"
מתייחס גם אל הפלשתינאים!

רובם ככולם של הפלשתינאים ממערב לנהר הירדן הם היהודים
שנשארו בארץ ישראל לאחר המרידות ברומאים והחורבן.
צאצאיהם סובלים כיום מתוצאות הכיבוש הערבי
שכפה על אבותיהם בדרך של אינוס, זהות ודת שרובם ככולם כלל לא חפצו בהן.
המחקרים שנערכו בשטח מראים שגם כיום קיים בקרב הפלשתינאים
ידע רב על מקורם היהודי-ישראלי.
תנועת ההתחברות דואגת להפיץ ידע זה ליותר ויותר מתושבי הארץ.
לכך מצטרפים המצב העגום כיום של העולם הערבי,
כולל של רוב תושבי הרשות הפלשתינאית המושחתת, על פלגיה,
ולעומתם המצב הכלכלי והיוקרתי המשופר ברמה עולמית של ישראל.
מצבה זה של ישראל אינו סוד עבור רוב הפלשתינאים,
הרואים אותו ושומעים עליו בקנאה ומקרוב.
כל אלה יוצרים פתיחות לא מועטה בקרב הפלשתינאים.
פתיחות המאפשרת להם להתעניין במוצאם האמיתי
ולהתייחס אליו ולהשלכותיו האפשריות בכובד ראש.
אם רק מדינת ישראל תתחיל להתייחס לעניין ברצינות.

למרבה הצער, עקב נזקי תהלים אוסלו,
בעיתוי הנוכחי חלק ניכר מהציבור בשני הצדדים
עדיין אינו בשל כלל כדי לדון בשיטת הפתרון.
דיון מעין זה כעת יהיה כעת מבחינת תפסת מרובה לא תפסת.
בשלב זה יש להתרכז במהלך מקדים הכרחי, מהלך שיתרום
רבות לטיהור האווירה ולהרגעת הרוחות בין הצדדים בארץ ורק נציין ש-

במוצא הפלשתינאים טמון המוצא מהסכסוך!

מהו התהליך המיקדמי
הנחוץ לפני העיסוק בשלום?

על מנת שיהיה סיכוי להפחתת רמת השנאה בין הצדדים
חשוב שגם הפלשתינאים הצעירים יחסית, ובעיקר היהודים,
יתחילו להכיר את הממצאים לגבי מוצא הפלשתינאים.
רק לאחר שהמידע החשוב הזה ישקע ויחלחל בתודעת הצדדים
ויקטין את השנאה ביניהם, ייפתח פתח לדבר על תכנית מדינית כלשהי
לשם סיום הסכסוך, ובהמשך לבצעה.
תכנית מעין זו תעסוק תחילה בהפסקת הנזקים המתמשכים של תהליך אוסלו
ובהסרת נזקים אלה.
הדבר ייעשה על ידי פירוק הרשות הפלשתינאית המושחתת,
והכפפת כוחות הבטחון שלה לצה"ל, ושל המערכת האזרחיות שלה,
ובדגש על מערכת החינוך, למקבילותיהן הישראליות.

תהליך כזה ישפר את מצב כל תושבי הארץ
ובכך ימשיך בהקטנת השנאה בין הצדדים.
רק לאחר מיצויו של תהליך זה יהיה ניתן לעסוק בשלום של ממש.
במציאות היום ישראלים רבים רואים בפלשתינאים חלאה אנושית
ואינם רוצים בקשר איתם.
אולם חשוב להבין שהציבור הפלשתינאי
נפל קורבן לשקר של הנרטיב הפלשתינאי
ולמגה-נוכלים המובילים אותו,
במידה רבה לאין שיעור מסבל הציבור הישראלי.
הנרטיב השיקרי משמש להסתה נגד ישראל ופלשתינאים תמימים
מזיקים לשני הצדדים בעקבות כך.
לכן המטרה הראשונה היא קיעקוע השקר.

החשיבות המיידית של המידע והפצתו

חשוב להשתמש במידע בנושא לדון בו ולהפיצו ללא דיחוי.
זאת מחד, לשם יצירת אמון באמת הכה מדהימה, ובהמשך, כפי שכבר צוין,
לצורך הקטנת השנאה, הבנת זכויות הצדדים, וקירוב הלבבות.
מאידך, יש להשתמש במידע כדי ליצור בסיס חדש,
מוצלח ביותר, להסברה הישראלית, כלדלהן:

לא ישראל היא הכובשת בארץ.
אין הצדקה להאשמות מצד השמאל,
למקהלת השטנה נגד ישראל
ולהאשמות כלפיה בעולם.
הערבים הם שכבשו את הזהות
הפלשתינאית, כיבוש הנמשך גם כיום,
ובכך איפשרו את הסכסוך המדמם ללא סוף.

כמו שישראל שיחררה את שטחי המולדת,
חובה עליה לשחרר גם את האחים בדם
הפלשתינאים מזהותם הכבושה
ולקרבם בכיוון להיות אחים גם בתרבות.
אין כל הצדקה להתעמרות והתעללות של
חלק מהמתנחלים בפלשתינאים תמימים.
ההיפך, היותם בשטח המריבה
מחייב אותם להיות המובילים במאמץ
לקירוב הלבבות!
המידע מאפשר למשוך את השטיח
האידיאולוגי מתחת לרגלי אויבי ישראל
ושל כל מחרחרי המלחמות נגדה!

וזה עדיין אינו סוף ההפתעות

עבורם רוב הקוראים, הדברים המפתיעים שהוצגו עד כה
ומה שעוד יוצג בהמשך, מציפים אותם
ואין טעם שיהיו מופתעים עוד יותר.
לעומת זאת, הקוראים שמוכנים עדיין לספוג הפתעה נוספת
וחזון גדול עוד יותר, מוזמנים לקרוא כעת על

ההפתעה המרחיקת לכת עוד יותר

רוב הקוראים יוכלו לחזור לנקודה זו בשלב מאוחר יותר.

דרך לדוגמה לסיום הסכסוך – ההתחברות:
כל ילד יבין שעדיפה "תוכנית המאה אלף"
(על שם המסמך העותמאני)
על תוכנית המאה!

אין בכוונת אתר זה לטעון לנכונותו של פתרון מסוים לצורך סיום הסכסוך.
הזמן עדיין לא הבשיל לצורך זה.
עיקר מטרתו של האתר היא להציג שהסכסוך הינו מיותר ושגוי מיסודו.
יחד עם זאת, האתר אכן מציג פתרון לדוגמה, כדי להראות שאפשרי פתרון כזה.
אבל אין מטרת האתר ליצור בשלב הראשון ויכוחים מעמיקים סביב פתרון כזה או אחר.

במציאות המוצגת לעיל, ולאחר שהתהליך המיקדמי של הפצת האמת
והסרת הנזקים, יביא את פירותיו,
רוב הפלשתינאים המודעים למוצאם האמיתי,
או אלה שמוצא זה מתברר להם והם בודקים ומעכלים את הדברים,
כאשר מוצע להם לבחור בדרך של חזרה לעמם המקורי, הם תומכים בכך.
זאת על אחת כמה וכמה לאחר שמתברר
שהדבר יביא את השלום המיוחל זה כבר תקופה כה ארוכה.

לנוכח הסכסוך המדמם זה מאה שנה
בקרב רוב היהודים נוצרה לפלשתינאים תדמית איומה.
הדבר יגרום להתנגדות לקבל את הפלשתינאים חזרה לתוך העם.
אלא שחובה לדעת שהמצב הזה נוצר על ידי ארכי-נוכלים
שהפיצו את הנרטיב השקרי ודרכו הסיתו, והפכו את הפלשתינאים,
ואפילו את מדינות ערב, לקורבנותיהם, כפי שעשו זאת גם לנו.

הפתרון המוצע עוסק בחזרה לעמנו של רוב
הפלשתינאים החיים ממערב לנהר הירדן,
חזרה הנקראת "ההתחברות".
זו למעשה "זכות השיבה" האמיתית
לה זכאים הפלשתינאים.
מדובר בתהליך מדורג על פני מספר עשורים,
כשבכל עת, מי שכבר התעוררה אצלו
"בלבב, הנפש היהודית ההומיה",
(מי שמכיר את הדברים מקרוב יודע שאין זה נלעג)
יעבור תהליך של הכרזה על שייכותו לעם ישראל,
שבועת אמונים לעם ישראל, למדינת ישראל
ולמוסר היהודי(!), ובהכשרה להפיכת התרבות
העברית-ישראלית-יהודית לתרבות העיקרית שלו.
אבל כל זאת ללא כפייה להמרת דת!!

.
בתהליך ישלוט העיקרון לפיו ככל שהתקרבות ליהודים תהיה חזקה יותר,
וככל שההתרחקות מהכפייה בעבר ומתוצאותיה תיגבר,
כך ישופר יותר מצב המתחבר.
כל זאת לשם יצירה, בתהליך הדרגתי, של
מדינה אחת לעם אחד בארץ ישראל המערבית השלמה,
תוך השארת הלא מצטרפים לתהליך כמיעוט ערבי קטן,
ששיעורו נופל משמעותית מהשיעור כיום של ערביי ישראל בתחומי הקו הירוק.

האם רעיון ההתחברות מעשי בכלל וכבר היום בפרט?
התשובה לכך היא שמעבר להסברה הנחוצה,
עצם החשיבה על כך שמימוש הרעיון אינו אפשרי,
היא אשר הופכת אותו לבלתי אפשרי.
זו כיום המניעה המשמעותית היחידה למימוש החזון,
לביצוע המהפכה הגדולה הכלולה בו!
בבדיקה מעמיקה של המתרחש' בשטח אצל הפלשתינאים
מתברר שהרעיון מעשי ביותר.
הבעיה העיקרית היא שכמעט כל מי שחושב אחרת
לא יטרח כלל להעמיק ולהכיר את הפרטים.

פתרון צודק של הסכסוך ללא כפייה להמרת דת
יגרום להפגת השנאה לישראל בקרב רוב המוסלמים בעולם.
כך יתאפשר לישראל להיות ביחסים משופרים עם העולם המוסלמי כולו.
(עבור מי שלא דילג לעיל על ההפתעה המרחיקת לכת עוד יותר –
הפתרון הצודק יאפשר למשל רוב הפשטונים לחבור חזרה לעם ישראל.
וזו תהא רק ההתחלה.
רק להרגיע – לא מדובר במעבר לארץ ישראל של עשרות מיליונים.
אין כאן מקום עבור כולם, וודאי לא עבור הזמן בו, ברבות השנים,
יתממש השבת המצאי של מאות המיליונים מזרע ישראל.)

אתר אינטרנט זה מוקדש בעיקר ליהודים שאינם מכירים את העובדות,
כדי להציג בפניהם את האמת שנסתרה מעיניהם ולגרום להם להבין,
שכאשר כלים כל הקיצים, יש להקשיב לממצאים כה מדהימים
ובהמשך להיפתח למציאות חדשה הטומנת בחובה עתיד מזהיר
שיסיים את סיבלתיו של עם ישראל באלפיים השנים האחרונות!

המתנגדים חייבים להבין שהגיעה השעה שעם ישראל יקבל את הצדק המגיע לו.
תחילה סילוק תוצאות הכיבושים הזרים של המולדת,
והחזרת הגניבה מידי הערבים, של האחים שנשארו בארץ,
בדרך של השבת צאצאיהם של אנוסי ארץ ישראל לכור מחצבתם.
על עם ישראל לקבל את זכותו המלאה והצודקת על ארץ ישראל השלמה, בשלום, בבטחון ובשפע.
וכאמור זו תהא רק ההתחלה –
בהמשך יסולקו חלק מתוצאות הכיבושים שהביאו בזמנם לחורבנם של בית ראשון ושל בית שני.

עדיין לא ברור של מי הידיים,
אבל הקול קולם של בן גוריון ואיינשטיין

דוד בן גוריון, המנהיג ההיסטורי של השמאל הישראלי,
ידע רבות על המוצא האמיתי של הפלשתינאים.
כבר לפני כמאה שנים הוא ראה במוצא זה את המוצא לסכסוך בארץ ישראל!
בשנת 1936 אמר בן גוריון ש-"לשום יהודי אין זכות לוותר על גרגיר חול אחד מאדמת ארץ ישראל!".
ב-1956 ניסה בן גוריון להחזיר לעם ישראל את הבדואים בדרום הארץ בדרך המוצעת לעיל.
משה דיין, המנהיג הצעיר והמבטיח דאז, עליו הוטלה המשימה, כשל,
ובטיעון שיקרי הסתיר את כשלונו מבן גוריון, וגרם לו להתייאש.
ההמשך מוכר – מנהיגיו הצעירים דאז של השמאל, דיין ורבין,
הצליחו ב-1967 לגרום לכך, בין היתר, שתושבי יש"ע הצטרפו למעגל הבעייתי.
מאז הבעיה רק תפחה והסתבכה, בעיקר עקב הזנחתה או בגלל הטיפול החובבני בה.

כיום, כאשר נישיר מבטינו מן העבר אל העתיד,
ונבחן לעומק את השאלה העיקרית העומדת כיום בדרכו של עם ישראל – "כיצד לסיים את הסכסוך?"
נמצא שהתשובה לכך היא שחזונו של בן גוריון,
אחד מגדולי המדינאים בעולם במאה העשרים, עשוי להתממש.
הנס הגדול לכאורה עליו מדובר כאן עשוי להתרחש,
אבל רק אם נחזור לדרכו המקורית של בן גוריון!
כדי שהדבר אכן יקרה נדרש כיום רק נס קטן –
שמנהיגי ישראל שהשלום הינו משאת נפשם, יחליטו לנטוש את הדרך הכושלת!

מנהיגי השמאל והמרכז השואפים בתום לב ובכל לב לשלום, או לרגיעה,
אך נכשלים בכך, חזור והיכשל, בכל הזדמנות,
במקום להתרכז בהאשמת הפוליטיקאים הפלשתינאים בהכשלת המאמץ,
הם מתרכזים רוב הזמן בהאשמת הימין הישראלי בהכשלת השלום,
כל זאת על מנת שהשמאל-מרכז יוכל לחזור לשלטון.
במציאות זאת, בה גם הפלשתינאים מאשימים את ישראל בהעדר השלום,
הפוליטיקאים הפלשתינאים אינם צריכים להתאמץ ב מיוחד.
הרי אם מנהיגים ישראלים מרכזיים רבים מאשימים את ממשלת ישראל בהכשלת המאמצים,
מי טוב מהם על מנת להעיד על האשם האמיתי?

לאחר כשלונו הראשון של תהליך אוסלו, הואשמו מנהיגי השמאל בפשעי אוסלו.
סביר היה לטעון לכך שפעלו בתום לב, למרות שגם על רשלנות ניתן להעניש.
אבל כיום, לאחר כשלונותיהם המתרבים, מנהיגי השמאל-מרכז
חייבים סוף סוף להבין איזה נזק והידרדרות הם ממשיכים וגורמים כיום.
מדובר בראש ובראשונה על הפיצול בהנהגה היהודית, פיצול שגורם להחלשתה זה 27 שנים.
אבל הבעיה אינה מסתיימת בכך. השמאל-מרכז מבזבז את כישוריו וכשרונותיו הרבים ואינו תורם למדינה.

לסיכום התקציר נצטט פיזיקאי יהודי גדול אחר, דוויד בוהם,
שעוד ב-1980(!) כתב דברים, שכיום קשה שלא לראות את הרוח הנבואית שבהם:
"המחשבה שכל המקטעים האלה [קבוצות בני אדם] קיימים באופן נפרד, הינה אשליה.
אשליה זו אינה יכולה אלא להביא לסכסוך ללא סוף ולבלבול.
לאמיתו של דבר, הנסיון לחיות על פי הראייה שכל המקטעים הינם באמת נפרדים,
היא בתמציתה אשר גרמה לסדרה הולכת וגדלה של משברים בוערים איתם אנו מתעמתים כיום.
"

הסקירה המורחבת

רוב הקוראים קיבלו בחומר שמלעיל הסבר מפורט דיו ואין להם צורך בסקירה מורחבת.
קוראים אלה מוזמנים לדלג מכאן אל למטה יותר, הישר אל סקירות השמע של יהורם גאון בנושא.
עבור הקורא שבכל זאת מעוניין בהסבר נוסף הכותרות מיד בהמשך מציגות (עם הלחיצה על כל אחת מהן)
סקירה מעמיקה למדי של הבעיה וההיסטוריה שלה וכן של הפתרון, הרקע לו ומשמעויותיו.
כל לחיצה על כותרת תפתח לשונית נפרדת בדפדפן המכילה את קטע ההסבר הקשור בכותרת
(הלשונית ניתנת למחיקה עם סיום קריאתה). מובן שהקורא יכול לקרוא רק את הקטעים המעניינים אותו.
בכל קטע הסבר קיימת אפשרות לבחור להתקדם לקטע העוקב לו וכך ניתן לקרוא את הסקירה כולה.
(מובן שהקורא שתוך כדי קריאת הסקירה יתברר לו שעבורו פרוט זה מעמיק יתר על המידה,
מוזמן בכל שלב לדלג על יתרת הסקירה, עד לסקירות השמע הנ"ל.)

האם כל זה רציני? מה הרעיון ההזוי הזה? כיצד יתכן בכלל שהערבים הם "יהודים"?

הבעיה – סכסוך לאומי? מאבק תרבויות? מלחמת דתות? עימות ואפליה בין גזעים?

רעיון שתי המדינות- כישלון ידוע מראש

התיסבוכת שיצר רעיון שתי המדינות

הבעייתיות של הקיבעון באפשרות יחידה לפתרון הסכסוך

המסקנה – ישראל חייבת להציג פתרון חלופי קביל

הפתרון החלופי הקביל – התחברות:

פתרון ההתחברות – מרחיק לכת, אך הכרחי וצודק

האם רעיון ההתחברות בכלל מעשי?

משמעויות אזוריות ואיסטרטגיות

סקירות שמע

יהורם גאון ברדיו (רשת ב' 13.8.2010) על השורשים והפתרון
יהורם גאון ברדיו (רשת ב' 20.8.2010) על פניית הפלשתינאים היהודים

סימנים יהודיים בקרב הפלשתינאים:

כדי לקרוא ולשמוע קצת יותר על פתרון ההתחברות
אנא בחר באחת משתי האפשרויות הבאות:

לקבוצת ההתחברות בפייסבוק (באנגלית)


כתבה במבט בערוץ 1 בערבית על מפגש ברהט של בדואים עם רבני הסנהדרין רפי איתן ואחרים מה-13.10.09

כתבה במבט בערוץ 1 (4.11.12) על מפגש אירופאי-יהודי-פלשתינאי

ראיון באנגלית אצל לואל גלין עבור ערוץ יהודי בניו יורק, מחודש אוגוסט 2012


קייס מזריב מציג את תכנית ההתחברות במסגרת התכנית בעד ונגד בערבית
(כתוביות בעברית) בערוץ 2 מסוף מאי 2012

מסיבת עיתונאים של תנועת ההתחברות מחודש מרץ 2012

איזכור ראשוני של מחקרי ההתחברות בערוץ 2 בערבית מה-8.1.12

כתבה באולפן ששי בערוץ 2 על דודו אלהרר וההתחברות מה-11.11.11

מגן דוד פלשתינאי כתבה של דודו אלהרר במחלקה ראשונה  24 לאוגוסט 2011

ראיון על ידי מנהיגה אוונגליסטית מאנגליה, כריסטין דארג (אנגלית)

ראיון עם טובה רז על ספרה החדש – עוד דור אחד – ע"י דוד גרוסמן בערוץ היהודי באמריקה – מנשלייף (אנגלית)

שיר המוצא – מילים: דודו אלהרר, לחן: חנן יובל, ביצוע: דודו אלהרר וחנן יובל