ספר הספרים נגד שקר השקרים

 

כיום עיקר ההאשמות עוסק במחדל המודיעיני.

עיקר המתווכחים דנים בשאלה מה לעשות ביום שאחרי.

אלא שמחדל שמחת תורה והסיבוכים שנוצרו בעקבותיו

הינם כאין וכאפס מול אלו הנובעים

ממחדל  בן עשרות שנים של התעלמות ממודיעין!

מודיעין שמראה את הכיוון הנכון ליום שאחרי!

האם לא הספיקו לנו אלפיים שנות גלות עם גורל כה מר
כדי שאחריהן נחיה במולדת יותר ממאה שנה בסכסוך בלתי נגמר?
בחלם נדרשו דיונים של שבעה ימים ולילות כדי לבצע כל שטות
אצלנו עברו כבר 30 שנות אוסלו ואנחנו חיים עדיין עם אותה הטעות

השמאל הביא עלינו את אסון אוסלו כתוצאה מחובבנות
ואילו התקשורת סחטה מאריאל שרון שאותרג על ידיה, את ביצוע ההתנתקות.
במקביל בהנהגת הימין אין אפילו חכם בודד ובטח לא 80, שיוציא מבאר הדמעות
את אבן אוסלו אותה זרקו לשם חובבני השמאל, למרות ריבוי המחאות.

כיצד הפוליטיקאים ואנשי התקשורת הובילו אותנו אל מבוי כה סתום?
ואיך עדיין אף אחד שם אינו מבין כלום?
מדוע כולם הוליכו אותנו בדרך ללא מוצא?
ובעיקר נשאלת השאלה האם קיים באמת מוצא שאיש עדיין לא מצא?

למי ששכח, היה כאן פעם ראש ממשלה ראשון
מנהיג בעל חזון שקראו בשם דוד בן גוריון
שדווקא לו היו ידע ורעיון
והוא אפילו ניסה להפוך למציאות את אותו החלום
אלא שבתקופתו הזמן עדיין לא פתח לכך חלון!

הקוראן, דווקא הוא ולא אחר,
כבר מזמן ניבא את מה שלהסתבכות של היום גורמים,
הסביר את מה שמהם עלינו להיזהר
והציג את הנזקים האפשריים.

להפיץ את הקוראן אינינו מתכוונים,
אבל תהיה זו טעות גדולה של מי שממנו מתעלמים.
ישנם בקוראן קטעים רלבנטיים חשובים נוספים,
אבל העיקר נכתב בסורה 17 (אישרא=בני ישראל) בפסוקים
75-78 (בתרגום לעברית) שלעם ישראל מנבאים,
את עתידה בארץ ישראל של מדינת היהודים
ומזהירים אותנו מפני נפילה בפח הרמאים:

"עוד מעט והשיבוך מאחרי אשר גלינו לך‏,
והסיתוך לשים כזבים תחתיו [תחת זכויותינו לארץ];
אז דיברו אליך לשלום[אוסלו]!!
לולי חיזקנו את רוחך [הימין] כי אז נטית אליהם [השמאל].
לו הקשבת לקולם, ייסרנוך בעודך חי ואחרי מותך[!!];
ואין לך מציל מידי [גם האל לא יציל אותנו יותר].
כמעט הסיתוך לעזוב את ארצך [רצון לירידה],
כי בלבם היה לגרשך;
אמנם גם הם לא ישבו בה כי אם מעט ימים [סוף הרש"פ]."

גדולי השקרנים – מחד סטאלין, ומאידך היטלר וגבלס גדולי הנבלים,
טענו ש"ככל ששקר גדול יותר כך רבים יותר אלה שבו מאמינים".
לכן רבים מאוד כלל אינם מאמינים שמדובר כאן בשקרים.
עבור רבים אלה אתר זה מציג את אותם הכזבים שבקוראן מנובאים,
כזבים ששיטו כאן בכל התמימים והחובבנים:

א. תרמית "העם הפלשתינאי הערבי" ועירעור על זכותנו לארץ
ב. תרמית ה"שלום" בתהליך אוסלו

אצלנו ה"חכמים" שכחו שבמלחמה חשוב ביותר המודיעין על האויבים.
שכעומק הסיבוך בסכסוך כך נדרש גם עומק הממצאים.
מאחר שהחובבנות הביאה אותנו לנזקים רחוקים ביותר מנסבלים,
נתחיל בתיקון המצב תוך הצגת הזהות הנכונה של הפלשתינאים:

לא יתכן! אנחנו לא מאמינים!
מדובר בגדולי הרוצחים השפלים?
באלה המחבלים ותומכיהם הנתעבים?
רוצים לספר לנו שהם בדם לפחות, עבורנו אחים?

אכן כן! על מנת להגיע לשורש בעיותינו ולחסלן
חובה להיפתח לאמת המסובכת, בה כה קשה להאמין
תוך שזוכרים שגם למטבע זה ישנם שני צדדים
ושתחת מנהיגים ראויים במונדיאליטו יחדיו השגנו שיאים.
ושכאשר האמת מוצגת כראוי לשני הצדדים,
גם את חרבות הברזל ניתן לכותת לאיתים!

וינסטון צ'רצ'יל טען ש"ככל שתרחיק להסתכל אחורה,
כך תרחיק מן הסתם לראות קדימה."
לכן כדי להבין כיצד ניתן להשיג עתיד טוב יותר,
על הכרת העבר אסור לנו בשום פנים לוותר!

קצת רקע היסטורי

לקחו לנו אחים שנותרו במולדת לאחר החורבן והמרידות
לאחר שהובסנו קשות עקב המריבות הפנימיות,
אינסו אותם לקבל את האיסלם,
אפילו שהאנוסים וצאצאיהם ידעו היטב על מוצאם,
ואף רימו את האונסים בהמשיכם בחלק ממנהגי היהדות בביתם.

קראו להם ערבים, וכאשר בסוף התחילה להגיע הציונות,
הכריחו אותם לנטוש לחלוטין את מנהגי היהדות.
מושחתים מקירבם הסיתו את מדינות ערב להילחם בישראל,
הסיתו ומסיתים עד היום נבערים צעירים לפרוע ביהודים.
מועלים במיליארדים וגורמים לסבל, תוך שמספרים לצעירים
שישראל בכל אשמה ואילו הם צאצאי פלישתים וכנענים.

ואצלנו הפראיירים את הכל קונים:
אנחנו הכובשים, המנשלים ומדכאים אחרים!
חובה להביא לארץ ולהשליט בה מאפיה של רוצחים מושחתים
כדי לדכא עד עפר את כל אלה שעוד הצליחו ראשם להרים.

וכמובן שבגלל הצעירים שבמשפחתם רבים הסובלים
ואותם אנשי המאפיה ללא הרף נגדנו מסיתים,
כאשר אנחנו קשות מהם נפגעים, את כולם אצלנו שונאים,
ובתוקף אנחנו מסרבים להאמין, שכל אלה הם לנו בדם אחים.

השלכות הרמאות

מוכרחים לריב קשות בקירבנו תוך חוסר דרך והעדר שום הבנה
ובמקביל עלייה לרגל לראש המאפיה היא הדרך הנכונה.
נמשיך להרוס את עצמנו כשבכל נושא ניכנס למריבה.
רק וחס והס מלהזכיר את האמת
כי זהו הנושא היחיד שאיתו הפראיירים אינם מוכנים להתעמת
ואם יהיה כבר מישהו שיעז להציגה ללא הרף כראוי
הוא יוחרם, ויוצג לפחות כטרחן והזוי.

עד כה כוחנו, מיטב כישרונותינו, משאבינו והקרבותינו
לא הספיקו כדי להביא לניצחון בדרך לשלום או אפילו אליו לקרבנו.
אויבינו המרים רק מתחזקים וגם מתעודדים ממריבותינו הפנימיות,
עד שכבר הגענו למצב בו כל הפראיירים שלנו הפכו לאובדי עצות.
לכן אם מישהו אצלנו כבר יואיל בטובו למצוא זמן להפוגה מהמריבות
תהיה זו איוולת מצידו לחשוב שעדיין קיים איזשהו תמרון או שפן
שיביאו לנו ניצחון, מבלי שיבין שלהכרעה אידיאולוגית הגיע הזמן!
הכרעה שתוציא אותנו מהמבוי הסתום
הכרעה אותה הגדיר זמר מוכשר – דודו אלהרר
שטבע אותה במטבע של כפל לשון – "המוצא הוא המוצא".

תקציר האתר

כאמור לעיל, הסכסוך בארץ בנוי על רמאויות בהיקף ענקי,
רמאויות שבסיסן הוא קיומו של עם פלשתינאי ערבי.
רוב הקוראים יתייחסו לדברים הבאים בספקנות רבתי
אך למרות זאת ולמרבה הפליאה, הכל אמיתי:

ב-1885 ערכו העות'מאנים סקר מאוד משמעותי
שמצא ש-80% מראשי המשפחות משני צידי הירדן
חתמו על היות מקורן, שומו שמיים —– יהודי!!
כלומר – עד אז שום עם זר כאן לא השתכן!

מאוחר יותר השתנה אמנם הרכב התושבים:
התרחשו מאז מספר מעברי אוכלוסייה לא קטנים
אלא שבקירוב טוב אלה האחד את משנהו מקזזים.
טענה לתוצאה אחרת מתעלמת מפרטים מהותיים:
מה היה הרכב מהגרי העבודה ומי היו עיקר הפליטים?
(בני הארץ במקור שחזרו אליה היו חלק ניכר מהמהגרים
ואילו רוב גדול מבין הפליטים היו הזרים שבמהגרים)
התוצאה – טעות טרגית לחשוב שיש בארץ שני עמים!!

תרמית אוסלו והשלכותיה

באמור לעיל לא הסתיימו הרמאויות:
יאסר ערפאת מעולם לא התכוון להפסקת ההתנכלויות.
מצידו תהליך אוסלו היה מבוסס על הרחבת הנוכלויות.
פתרון שתי המדינות אותו לכאורה הוא קיבל
היה רק שלב בתורת השלבים לחיסול מדינת ישראל

להבדיל, הציבור הפלשתינאי הבוגר כבר הבין והחכים
ובמדינה פלשתינאית רובם כלל אינם מעונינים.
במסגרתה, את מה שמחכה להם טוב מאוד הם יודעים,
להמשיך להיות קורבן למגה-נוכלים ולשחיתות חסרת תקדים.
ולנוכח הידע על מקורם אותו בוגרים רבים מכירים
כשמוצע להם לחזור ולהיות חלק מעם ישראל הם שמחים
אם הדבר היה רק מתאפשר ללא כפייה בעניינים דתיים.

אמנם השנאה כבר הרקיעה שחקים
אך חובה להבין שזה את זה שונאים
קורבנות משני הצדדים של אותם נוכלים משניאים!
מאחר שלא אפשרי כל פתרון אחר,
ובהמשך הסבל והאלימות אינינו רוצים יותר
על חזון יצירת מדינה אחת לעם אחד אין לוותר!!

נדרשות לשם כך הסברה והכשרה
לצד סידרת דרישות רציניות שקיומן יבטיח הצלחה
בתהליך הדרגתי לאורך תקופה ארוכה
ואלו יחדיו יביאו לסכסוך חסר-הבסיס את התרופה.

על רקע זה ניתן להתחיל ולקלוט
שהעינויים שהצדדים עוברים עקב הנוכלויות
הינם לחלוטין מטופשים ומיותרים
ורק למזוכיסטים וחסרי קשב הם מתאימים.

ואם עדיין אינינו מאמינים לאן מובילים כל השקרים
להלן תיאור ההסתבכות האיומה אליה אנו נגררים
בעטיו של המשך הנפילה בפח הרמאים:

ההסתבכות

קשה מאוד להאמין, אבל מסובך מצבנו
רק בגלל שללא ידיעתנו
מזרק דקיק הוחדר למוחנו!

המזרק השתיל בראשינו תרמית ענק.
על עם אחר שמכיבוש על ידינו נאנק.
השקר הקולוסלי חסר התקדים שהוזרק,
בהדרגה לאורך שנים את לכידותנו שחק,
ותוך כדי כך גם את יכולת אבחנתו מחק.
התבלבלנו בין שחרור לכיבוש, בין אח בדם לאויב
ואם לא נחשוף את השקר קשות נתאכזב.

השקר הגדול הכרוך בכל הנושא הפלשתינאי
מראשיתו ועד אחריתו, הוא הכלי הראשי
במלחמה הפסיכולוגית המפצלת והורסת אותנו יותר מכל.
לכן עיקרו של אתר זה נעוץ בהצגת השקר הגדול
המפצל את תושבי ארצנו בין שתי התרבויות
מלבה נזקים בעוצמה וגורם להידרדרויות.

הפתרון

הכרת השקר תחזיר לכולנו את האמונה
בצידקת הדרך הציונית, וכן תשמוט את הקרקע
מתחת לרגלי שונאינו תוך חיסול אצלם של ההצדקה
לרצונם להובילנו לחורבן, חיסול והמשך ההשמדה.

הפצת האמת תחזק את נחישותנו
תרפה את ידי אויבינו
תרחיק את שני הציבורים בארצנו
מהנוכלים הממררים לכולנו את חיינו
ותשתיק את אנשי המוסר הכוזב המטיפים נגדנו.

נזקי השקר

מרק טווין ראה כבר עם תחילת התנועה הציונית
את הפוטנציאל הגדול הטמון במדינה היהודית
(כפי שכתב ב"על היהודים"):

"ד"ר הרצל מתכוון לקבץ יהודים מכל העולם
בארץ ישראל עם ממשלה משלהם…
לדעתי, יש לעצור מיד את התעלול הזה.
לגמרי לא רצוי שגזע המוחות המחוכמים בעולם
יגלה לפתע את עוצמתו.
לו ידעו הסוסים את כוחם
לא היינו יכולים להמשיך לרכוב עליהם."

מדוע התעלול הצליח רק חלקית?
מה מעיב עליו מלהצליח בצורה ענקית?
מי הם אלה שטרחו לבלום את התנועה הציונית?
כיצד הצליחו להמשיך לרכב עלינו בעזרת תרמית?
איך זוממים לחסל את ישראל במלחמה פסיכולוגית?

מתברר שיש כאן תעלול נגדי
שהצליח לפצל את כאן העם היהודי:
תחילה הפיצול היה רק לשניים אך בהמשך,
הפיצול התפשט כמו סרטן, ועוד איך!

אלה היו עיקרי הדברים
ההמשך מיועד לאותם הקוראים
המתעניינים ביותר פרטים.
עדיין לא הפרטים הקטנים
בהם עוסקים השטן והאלוהים.
אלה מקומם רק בספרים.

סוף התקציר –

המקאמה על התרמית

התרמית מוצגת כאן במסגרת מקאמה
על גורל המדינה היהודית שמחדש קמה
ועל העניין הפלשתינאי שכולו מירמה
והוא שגרם כאן לרוב מהומה
על מה שלמרבה התדהמה
היה אמור להיות לא מאומה:

ישראל כבר הפכה בצורה חסרת תקדים
למפולגת באופן מחריד לפצלים מרובים.
לא רק בין ימין, שמאל וחרדים, אלא מפוצלים
גם בין יהודים לערבים ולאחרונה מתקוטטים
גם ימין מול ימין ואפילו ערבים עם ערבים.

בצידקת הדרך הציונית רבים כבר אינם מאמינים
ולכן בפועלם למען המדינה כבר אינם כה נחושים.
ואז גורמים שונים במערכת השלטון מואשמים
בהתנהגות לא תקינה ובהיותם מושחתים ושקרנים.
ובנוסף מדינית להצליח מאוד מתקשים
גם כשצבאית על החמאס או הג'יהאד גוברים.

הניתן על דעת קהל עולמית שיטחית להתגבר
כשמראש זו מוטה נגד מי שמוצג כמדכא עם אחר?
ומדוע צעירים כה רבים מקרב ערביי ישראל
החליטו לפתע שהגיע הזמן ליהודים להתנכל?

כאן יוסבר תחילה כיצד כל זה אירע
ומדוע מצב כזה קרה.
ורק לאחר המקאמה
תוצג לכל אלה התרופה.

כל החכמים הטובים, שונאי השחיתויות
המומחים שבכל ענין דנים שבעה ימים ולילות
שלדברי המומחה האחר מרבים בהתפרצויות
נא להכיר בנתיבנו לחלם את ההשתלשלויות:

זה לא התחיל אצלנו, זה לא נוסד כאן
אבל למרבה הפלא הכל בגלל מסמר לא קטן
שנתקע בלבבות כולנו והחדיר בהם את השטן:

הכל התחיל, כפי שהוזכר, ברמאויות ובשקרים.
בשנת 1885 נערך סקר בידי העות'מאנים
בו התגלה ממצא שאין ממנו יותר מדהים:
והוא שראשי המשפחות של 80 אחוזים
מבתי האב משני צידי הירדן(!) חתומים
על היות משפחותיהם במקורם יהודים!!

כאשר ב-1918 פגש פייסל האמיר
את ד"ר וייצמן המנהיג הציוני הבכיר,
שמע וייצמן מהאמיר דברים מאוד מפתיעים
על כך שאינו מחשיב את "ערביי" הארץ לערבים.

בהמשך מונה למופתי בידי הבריטים
חאג' אמין אל חוסייני, בן למשפחת מופתים,
שלא היה מסוגל לסיים את לימודי האיסלם.
אבל הוא כן טרח קשות לילה ויומם
להסתיר מהציבור הפלשתינאי את מקורם.

הרמאות התממשה לאחר שכאפנדים גובי מיסים,
משפחתו עשקה קרקעות מהפלאחים
והכבירה עליהם דמי שכירות הקרקע ומיסים.
ואז כשבאו הציונים ונתנו עבודה לעשוקים
תוך שאת העושק הם מנטרלים
החליט המופתי לבצע פרעות ביהודים.
בכספי הגזל גרר בני הארץ עניים נבערים
לבצע מספר סדרות של מאורעות ביהודים.

כשנתיים לפני מלחמת העולם השנייה
אייכמן, הנאצי העוסק ביהודים, הגיע לחיפה
כדי לדון בהעברה לארץ של יהדות אירופה
פתרון אותו העדיף היטלר על השמדה!
המופתי סרב ומהפרעות לא הירפה
מה שמעשית מנע אפשרות לפתרון של עלייה
וכך קרה שהנאצים החליטו על ביצוע השואה
(זו התעכבה כל עוד לחמו הנאצים וברית המועצות
זו לצד זו, ואילו הנאצים נטו בחשיבתם לטעות
שבריה"מ והמפלגה הקומוניסטית בידי יהודים נשלטות).

לאחר שפגע גם בשומרי הסדר הבריטים
הוא נמלט ללבנון, ומשם לעיראק למספר חודשים.
ומשם שוב ברח, לאחר שיזם שם מרד נגד האנגלים,
ובדרך חתחתים הגיע לברלין לסייע לנאצים המרצחים.

ביולי 1941 קיבל ריינהרד היידריך פקודה
לתכנן עבור היהודים בגז השמדה
אבל רק בפגישה של המופתי עם היטלר
שהתבצעה באותה שנה בסוף נובמבר
על ביצוע הפתרון הסופי החליט הצורר
ולמחרת בבוקר הורה להיידריך מיד לשגר
הזמנות לוועידת ואנזה מבלי רגע נוסף לאחר.
.
התרמית כגורם למלחמות ולהמצאות
.
ב-1948, בעזרת חברו מייסד האחים המוסלמים,
שוב גרר המופתי נבערים, הפעם מצרים,
ללחוץ על המלך להתקיף את היהודים.
בניגוד לדעת בכירי צבאו, שלח המלך מהר
למלחמה בישראל את הצבא הערבי החזק ביותר.
יתר צבאות ערב לא רצו אחריו לפגר.
התוצאה – נכבה ותבוסה קשה ביותר.

הפליטים בקהיר האשימו את הנבלה
באחריות לתוצאות ובעיקר לנכבה
ופעמיים ניסו להתנקש בחייו ללא הצלחה.

התבוסה תיסכלה את מדינות הערבים
על מה שעוללו להן אלה הנחשבים
לדהימים, לקופים ולחזירים.
ואז ב-1956 הובסו בשנית המצרים.
וכדי להחזיר את הכבוד והשטחים
ימשיכו בעתיד להילחם להשבת האבודים.

אבל כבר אז במדינות ערב אבדו העצות
וכך הגיע הק.ג.ב לחלק הוראות.
יבגני פרימקוב היה האיש הנכון
כתב האמת (פראבדה) במזרח התיכון.

ללא כל היסוס או חשש
הוא המציא אז שקר חדש
כמשקל נגד לעם היהודי הקטן המסכן
שבלבבות רבים בעולם השתכן
הומצא עם פלשתינאי קטנטן ומסכן
שעליו יש עוד יותר לרחם.

אבו מאזן קיבל מלגה לדוקטורט במוסקבה
שם טען שלא נרצחו 6 מיליון יהודים בשואה
אלא רק 800 אלף על פי האמת החדשה.
במקביל פראבדה נוספת הומצאה
על מספר של 660 אלף פליטים בנכבה
ולא 300 אלף – האמת שדאגו להסתירה.

שקר זה עד היום נמשך עם כמות כפולה
מהאמת של פלשתינאים בגדה
ויותר מפי שלושה ברצועה הצפופה
ואצלנו נבהלים מבעיה דמוגרפית חסרת תקנה

וכך נולד נרטיב שיקרי המתחיל בנכבה
ב-1948, ומתעלם מכל הפרעות שקדמו לה.
על כך שאין הבדל גדול בינה לשואה
ועל כך שהיהודים אשמים בנכבה.
שצריך להקים לפלשתינאים מדינה
תוך חיסול מדינת ישראל ובמקומה.

יאסר ערפאת קיבל מפרימקוב הסברים
כיצד להשתמש באוסף השקרים
לקיעקוע זכות הקיום של מדינת היהודים.
ערפאת המהנדס בעל המוח הפתלתל
הקשיב ולמד באופן יוצא מן הכלל.
מי שהיה מטרד למצרים, מצא את יעוד חייו
שתפור בדיוק על כישרונותיו.

למי שללא המצאת שקרים,
אין אצלו טעם לחיים,
שקר חדש ממציאים:
למי שכבר שמע על כך שהפלשתינאים
אינם בדיוק ערבים, גם בזה מחדשים –
טוענים שהם צאצאי כנענים ופלישתים.
.
תרמית אוסלו
.
בבירות, לפני מלחמת לבנון הראשונה,
אמר ערפאת לאנשיו ללא כל הסתרה:
"אני אהרוס את ישראל, אם מישהו לי רק ייתן
שטח בן שני מטר על שני מטר ממערב לירדן."

היתה זו התמתנות בצורה מרעישה
לאחר שקודם, כשבכירי אשף התקבצו לפגישה
הראיס עוד התרברב שמידרך כף רגל בודדת
יספיק לו כדי לבצע את שחרור המולדת.
וזאת הדגים בעמידה מתנדנדת על רגל אחת
כשלמזלו הצליח להתאזן ועל גחונו לא נחת.

ישראלי שאת מתווה שתי המדינות ליזום העיז
נפגש לאחר מספר שנים עם ערפאת בפריז.
אבי תורת השלבים הפלשתינאית התחלחל,
מי שהאמין שעליו להרוס את ישראל
הזדעזע תחילה לשמע הרעיון,
אך די מהר התעשת ונפל אצלו האסימון:

מהפרת הסכמים אין מה לחשוש,
המוצע יהיה עוד שלב, אף שלא תוכנן מראש,
אבל בטח שזה לא יהיה השלב האחרון
בדרכי לקחת את מדינת היהודים לאבדון.

כשהשמאל חזר בהמשך לשלטון,
ביילין התלהב מאוד מהרעיון.
אל ערפאת שלחו תחילה דג רקק
לבדיקה ולבירור, את רון פונדק
שהופתע כשערפאת הסכים למתווה בקלות
ועוד יותר מכך – ללא כל התלבטות.

והיהודים שאינם טורחים לחקור ולבדוק דבר,
כולל על כך שבאיסלם קיים איסור מוכר
לוותר בהסכם על אדמה בה שלט בעבר,
לא רק שכל שקר לקנות בשקיקה מותר,
על קיומו כאן של עם אחר בעל מנהיג ישר,
אלא שגם מוכרים זאת למנהיגים בניכר.

היה זה דווקא יצחק רבין שהתלבט קשות,
כשפלשתינאים מקומיים השמיעו באזניו אזהרות:
"אם תביאו הנה את הנבלות, אדון רבין,
לא יהיה פה שקט עד יום הדין!
"אתם חושבים שההסכם יהפוך את הנוכלים לישרים?
אבל במציאות ההיפך יקרה – אתם תהפכו לנוכלים!"

האם פרס ורבין היו כה תמימים?
כה טיפשים? כלל לא ולא. בשום פנים!
מי ששיכנע את ערפאת, אותו הישראלי,
שיכנע גם אותם, בהציגו להם באופן כללי,
מספר שנים לאחר חיסול הגרעין העיראקי,
את חזונו החשוב לגבי חומרת האיום הגרעיני
שלא בהכרח חיסולו יהיה תמיד אפשרי.
.
ההמשך ידוע
כאילו היה מראש קבוע –
.
ההבטחות הפלשתינאיות לעצמם קוימו
אפילו אם עדיין רק חלקית הוגשמו.
רק ביילין, שהבטיח שאם הנבלות
יעזו אפילו ירייה אחת עלינו לירות
התהליך יופסק ללא התלבטויות
מעולם לא טרח לקיים כאלו הבטחות.

ובינתיים אשמת "הכיבוש" הכוזבת,
את אושיות המדינה וביטחונה טוחנת,
ממירה את האתגר הציוני, אותו היא דורסת,
לאתגר התעשרות, לשחיתות היכן שזו נדרשת,
לפוסט ציונות בכל מקום שזו רק תופסת
ואפילו לא מעטים עוזבים את המולדת.
וברקע האיום האיראני חוגג בראש חוצות
מבלי שהשלום הכוזב הביא לשום הקלות.

לאחר שהפתאים את השלטון מפסידים
כדי להוריד לחצים מבחוץ גם אצלנו משקרים:
צריך להכריז בנאום בר אילן
על כך שלמדינה פלשתינאית הגיע הזמן!
ברחוב בלפור "הצהרת בלפור" חדשה נחקקה,
כשכל בר דעת הבין ש"הצהרת בלופר" זו היתה.
ומכאן חזון הפיכתנו לרמאים ונוכלים
קורם עור וגידים.

כה קשה לאמת המדהימה להאמין,
על כך שיש כאן מלחמת אחים,
אז לפני שהתחיל הקרב בטילים נגד טילים,
הגיע הקרב של שקרים נגד שקרים.
לפלשתינאים אכן אין שיריון, אז הערמומים
גירסה חדשה של מלחמת שין בשין ממציאים.

ורק על השקרן שלנו הפתאים מתרעמים
ולאורך שנים רבות אותו משמיצים,
וכאשר הוא כבר מעז להתגונן מהפתאים,
מלבישים עליו תיקים שנספרים באלפים.

בעזרת השקר ניתן לשתף את השמאל בשלטון,
והשר הצדיק לענייני מיעוטים נתן את הטון
להחליף את שפת הלימוד של ערביי ישראל
מעברית לערבית. זאת כדי שאיש לא יתבלבל,
מדוע יש היום לצעירים הזדהות עם חמאס
והקשר שלהם למדינה נשרף ונמס

כדי להימנע מתהליך אוסלו וחזון האימים
נעזר הימין בחרדים שבחרו להתנגד למהרסים.
הם קיבלו בתמורה הטבות במשך רבות בשנים,
תוך שאת הדמוגרפיה הם מאזנים עם ריבוי ילדים.
אך גם מולם יש המגדילים שסע ושנאה פנימיים
תוך שהם מחרימים את מי שנאלץ להשתמש בשקרים
ובכך מחלישים את עצמם ומחזקים את השפעת החרדים.

כל אלה הם תוצאות חמורות של רמאויות
שאצלנו מרבים שוב ושוב לקנות.
וכדי לא להיראות פתאים, אסור מהן להרפות.
לו הפראיירים שלנו היו משחקים כדורגל
בשערים עצמיים הם היו נושאי הדגל.
.
הבסיס לחישוב מסלול מחדש
.
הגיע זמננו לשאלה ובירורים:
כיצד נפלו כל הגיבורים באלה הפחים?
ומה צריכים להיות הצעדים הנכונים
להחזרת המדינה לנתיב האחדות וההישגים?

חאפז אסד, נשיא סוריה הקודם, שלא היה תמים,
ניבא כבר מזמן שישראל תיהרס מבפנים.
האם הוא אכן חזה את העתיד להתרחש?
או שאולי כבר עדיף שניפתח מהאמת להתרגש?
לגישתו גם נסראללה שותף, ובציפיה נוצר את האש.

השקרים הפילו בפח את כל המומחים,
ואיתם את כל הפוליטיקאים הישראלים.
היוצא מן הכלל לטובה היה דוד בן גוריון
שלא קנה עוד את השקר הראשון.

כל האחרים נפלו כה עמוק בפח השקרים
עד כי הצגת האמת תציג אותם כפתאים.
ואז בכדי שלא להתבזות, קשה למרומים
אפילו להביא בחשבון שהם טועים.

על כך שהאמת שונה לחלוטין מהמקובל
לשמוע הם אינם מוכנים בכלל.
ויסרבו אפילו להקשיב
כיצד אפשר להפסיק לריב.
האם יקשיב פוליטיקאי החושב שהוא מגה-תחמן
לכך שליד תחמנים אחרים עודו ילד קטן?

אל מציגי האמת הם יתייחסו כאל הזויים.
אך הבעיה העיקרית של כל המומחים
היא שלחשוב הם מוטעים
על כך שציבור הפלשתינאים
נמצא במיקשה אחת עם הפוליטיקאים,
שלכאורה את רצונו מייצגים,
ולכן כל דבר יישק על פי האחרונים.

אין אצלנו הבחנה והבנה בכך ששם קיימים
קיטוב קיצוני ושנאה בין רוב הבוגרים
לבין הפוליטיקאים השליטים.
שהסתייגות רבתי מהרשות הפלשתינאית מתקיימת
בקרב רוב האוכלוסייה הבוגרת.

בכך שהם מעדיפים להיות חלק ממדינת ישראל,
גם אם זכויות אזרח ולו חלקיות, איש לא יקבל.
ושעד כמה שאנחנו הפכנו לקורבנות הרמאויות,
הם אלה שהפכו לעיקר ולגדולי הקורבנות.

התוצאה אצלנו היא לכן, שעבור המומחים הגדולים
על פי רצון הפוליטיקאים הנוכלים הדברים נשפטים,
ועל רצון הציבור שם הם גוזרים את שתיקת הכבשים.
רצון שכמעט שאינו מוכר אצלנו גם ברבות השנים.
.
וכעת, כיצד נשתחרר מערימת התיסבוכות?
מהפילוג, מהצרות ומהשנאות הגדולות?
.
רק בעזרת האמת הופכת היוצרות!
כזו שתאפשר לנו להתחבר ולהתאחד,
לפתור את הסכסוך החיצוני וגם להתמודד
בהצלחה מול אתגרים נוספים בהגיע המועד.

על פי גדולי הרוצחים, היטלר, גבלס וסטאלין
שבהיסטוריה היו גם גדולי השקרנים,
הרי ש"ככל שהשקר גדול יותר, וזאת קשה להאמין
כך רבים יותר אלה שבו מאמינים!"

לכן עבור הרבים השבויים בידי השקר הגדול
הדברים הבאים יהיו קשים ביותר מכל,
ואצל חלקם הדברים אפילו יידחו על הסף
עד כדי סירוב לשמוע שום פרט נוסף.

השקר הראשון הוא כאמור הגדול ביותר,
כנראה הגדול ביותר בהיסטוריה, הוא ולא אחר,
לכן הוא הקשה ביותר להפרכה
אבל הפרכה זו תהפוך את הקללה לברכה:

ההפרכה עוסקת בזהות הנכונה של הפלשתינאים.
השקר בנושא הוא הבסיס לכל ההסתבכויות הגדולות
עם שקרים נוספים ועם כל המלחמות והסכסוכים.
הפרכתו תביא את כל יושבי הארץ לשפע הצלחות.

לשם סילוק שקר הבסיס שאותנו מסיט
מלהכיר את האמת החשובה והבסיסית,
עלינו לחזור ולהביט הרבה אחורנית
עד להיכן שעל פי ההימנון היתה הנקודה התחילית
בה החלה "התקווה שנות אלפיים" כל נשמה להרטיט.

בתחילת נתיב הייסורים, היגלה את רובנו כובש זר,
אבל חלק מאיתנו מאחור נשאר,
פשוטי העם, עובדי האדמה,
וכמו לנו, שארית הפליטה,
גם לנשארים כאן זרים הוציאו את הנשמה

בסופו של דבר, כשחזרנו למכורה
היו מי שביצעו כאן תרמית עצומה,
דאגו לכך שהאמת תוסתר,
כאילו במולדת איש מבנינו כמעט לא נותר
וטענו שהפכנו לקורבן את מי שכאן נשאר,
ושמי שחזר אינו אלא כובש זר ואכזר!!

קשה להאמין? וודאי מדובר כאן בסיפורי בדים!
הערבים האלה, המתקראים פלשתינאים,
שאצלנו הם שנואי נפשם של רבים,
אלה הם עבורנו בדם אחים?

לא יתכן! (זה רדיו?) רבים נדהמים!
אבל מה לעשות, עבדו על כולם הנוכלים.
עלינו ועליהם ועל כל האחרים.

נוכלים בני עוולה סיבכו את כל המעורבים,
הן את הפלשתינאים והן את היהודים,
ועד לאחרונה גם את מדינות ערב,
בסכסוך דמים ללא סוף, שבו כל צד נפגע ונעלב

לצטט גיבור לאומי פלשתינאי תמים
שישב בכלא הישראלי רבות בשנים:
"עשו מאיתנו כדורגל שבו האחרים בועטים
כל אחד בכיוון היכן שזה לו התאים"

לנוכח שורת מחקרים שבכל כיוון העמיקה,
בעדויות, במנהגים, בשמות ובגנטיקה,
ובעזרת השגת מידע רשמי שאת השקר מפריכה,
רדיפת האמת מציגה מציאות לחלוטין הפוכה,
מנוגדת למקובל שכה "ברור" קבל עם ועדה:

אותם הפלשתינאים המוצגים לנו כערבים,
הם ברובם המכריע צאצאי יהודים אנוסים,
שאולצו להתאסלם, החל מלפני כאלף שנים
אך האנוסים קיימו בסתר את המנהגים היהודיים,
והעבירו מדור לדור ידע על לאיזה עם הם שייכים.

הידע שנשמר בסוד עד אלה הימים,
הוא הבסיס להתפייסות בין הצדדים.
ידע זה לא רק שיוביל לסיום הסכסוכים
בדרך שתביא להצלחה גדולה לשני הצדדים,
אלא שגם יגרום לקירוב לבבות בין שמאל לימין.
.
אבל, האם האמור כאן אינו אגדה?
עוד רעיון הזוי ללא שום תמיכה?
.
והתשובה:
.
תלוי בראש ובראשונה בהסכמתנו להקשיב,
לבלתי מקובל, להבינו, ובהמשך להגיב,
בבחירתנו אם להשתתף בהפיכת השקר הגדול על פיו.

מנהיג גדול, הנשיא ג. פ. קנדי, אמר בצורה החלטית
את דברו בכיוון, כאשר נלחם בתקינות הפוליטית:
"נאמנות למוסכמות היא סוהר החופש ואויב הצמיחה!"
כלומר הרוצה בחופש מצרות ובהצלחה,
חייב הפיכה בגישה,
ולעיתים גם בתודעה!

ווינסטון צ'רצ'יל, מנהיג גדול עוד יותר,
מבלי להתכוון דווקא למצב בארצנו, או למקום אחר,
טבע את האימרה שלגבי הפלשתינאים קולעת ביותר:
"עם שאינו יודע את עברו" נהג ווינסטון להגיד,
"אין לו עתיד!"

לגבי הפלשתינאים, את העבר הרחוק
אף אחד לא טרח לבדוק,
ובכך לקעקע את השקר העמוק
ועוד המצאות מגוחכות שכבר הפיצו נוכלים.
שקרים שלרוב הציבור כלל אינם מוכרים.
זאת כשאיש לא טרח להציג שהם את כל העולם מרמים.

איינשטיין טען ש-"לא ניתן לעשות שלום בכוח,
אלא מתוך הבנה דרך המוח"
אלא ש"הבנת" הנרטיב הפלשתינאי ובו השקר האיום,
לא הובילה לשום שלום!
כלומר, לא מספיק רק להבין
חשוב עוד יותר ב-"מה להבין" להקדים ולהבחין.

רק הכרת ההיסטוריה הפלשתינאית האמיתית
עשויה להביא סוף סוף לתפנית.
רק קיעקוע של הרמאות הגדולה בדברי ימים,
יגשים חלום לו כולם מייחלים זה רבות בשנים!
.
מסמך המאה אלף
.
שבוע לפי הירצחו של הנשיא
אנואר סאדאת המצרי,
שנים לפני השלום עם ירדן,
כתב לו המלך חוסיין:
"אם לשלום ברצוננו לשאוף,
את האמת על הפלשתינאים חובה לחשוף!"

לאחר חתימת הסכמי אוסלו
אמר בנו של נשיא מצרי אחר
ג'מאל עבדול נאצר – שהשלום יאחר
ויגיע רק 30 שנה מאוחר יותר
על פי דבריו הזמן לשלום מתקרב,
אך אם על בסיס של שקר, מישהו חושב,
שניתן להגיע לשלום אמת, שיתכונן להתאכזב.

מה ידע המלך חוסיין שהציבור בעולם לא ידע?
הוא ידע על מה שכבר הוזכר, מסמך בן יותר ממאה,
שנקרא – "מסמך המאה אלף"!!
מסמך המוסתר באדיקות ללא הרף.

במסמך מפורט שהכינו העותמאנים
סביב שנת 1885 לאורך מספר שנים,
נספרו כמאה אלף בתי-אב מבין התושבים
של שני צידי הירדן, כשראשי המשפחות בו חתומים
על כך שבמוצאם כולם יהודים.
מדובר אז בלמעלה מ-400,000 בוגרים וילדים
מתוך סך כל קצת מעל חצי מיליון תושבים,
שזה אומר כי הם מנו אז כ-80 אחוזים!

בהמשך היו הגירות ובריחות מסוגים שונים.
אלו בילבלו רבים, כולל חוקרים רציניים,
שהגיעו לתמונה חלקית ומטעה לגבי המעורבים:

הגיעו אמנם מהגרי עבודה רבים,
אלא שחלקם היו תושבים מקוריים
שעזבו קודם בגלל התנאים הקשים
וחזרו לאחר שיפור המצב בזכות הציונים.

חלקם האחר, הזרים, רובם עזבו בבריחות הפליטים.
בסיכומו של דבר, לא נגרמו שינויים משמעותיים
בעיקר כשבמערב הירדן אנו עוסקים, שם ל-80%
צאצאי יהודים, יש להוסיף עוד 10% צאצאי שומרונים
שהם על שבטי ישראל אחרים נימנים!!

המופתי חוסייני שגם הוא ידע, עשה תימרונים
כדי שנתוני המסמך לא יהפכו למפורסמים.
שלא יפריעו לו להתעשר מאימלולם של אחרים!

קיים פירוט עצום בהיקפו בספר "בגדי העם החדשים"
מידע שנאסף מחדש, וכן נתונים משלימים רבים,
כאלה שהוזכרו על גנטיקה, עדויות, שמות ומינהגים.
כל אלה חשובים, כי המידע שהם מציגים
רובו נאסף בתקופתנו. ממצאים חיים ונושמים
אצל הבוגרים ובעיקר אצל הקשישים,
בקרב רוב המשפחות הפלשתינאיות מכל הסוגים

חשיבות גדולה של הספר אצל הקוראים הסקרנים
והביקורתיים, היא במתן פרטים רבים ומפליגים
שאת כל מה שנטען כאן מגבים.
כי כאן צר המקום מלהיכנס לעומקם של דברים.

הספר גם מציג בלא מעט פרטים
מדוע פתרון על בסיס קיום שני עמים
כלל אינו בר השגה ושהשאיפה אליו רק תרבה נזקים.
ועוד בו מוסבר בהרחבה כיצד הנתונים מובילים
לדרך חדשה לשם יישוב מרבית ההדורים

להלן ניתן ללחוץ לצפייה בקטע המסביר
את הממצאים והמשמעויות בחלקם הזעיר,
(הסבר שבסופו ניתן לחזור לכאן ולקרוא את ההמשך)
ראיון שניתן לד"ר אורי מילשטיין בדצמבר 2020

ההמשך עוסק בפרטים נוספים
שחלקם את הטענות מלעיל מגבים.
וחלקם המופיע בהמשך באותיות קטנות
ניתן לדילוג עבור המעונין רק בעיקרי העובדות.

בעוד שבימים כתיקונם מדינת ישראל משגשגת
בצורה די מדהימה,ומשפרת את קשריה,
ההופכים יותר ויותר לרשמיים, עם העולם הערבי,
בעייתה עם הפלשתינאים תקועה
וממשיכה לגרום סבל ונזק לשני הצדדים.

שונאי ישראל ברחבי העולם זכו לעדנה
ולפופולריות תוך היתלות בבעיה הבלתי נפתרת.
אבל החמור מכל – מאז תחילת תהליך אוסלו,
עם ישראל הופך למפולג ומפוצל יותר ויותר,
בצורה חסרת תקדים בכאלפיים השנים האחרונות.

רבים וטובים למדו להכיר את הנרטיב הפלשתינאי
השיקרי ולקבל אותו ואת חלק מהשלכותיו.
המשורר אורי צבי גרינברג אמר כבר בתחילת הדרך
שקבלת נרטיב זה שוללת את הלגיטימיות של
הנרטיב הציוני. ואכן האחרון נסדק קשות מבלי משים
ואף נגדע אצל חלק ניכר וחשוב מהעם.
העם נחצה לשניים לפחות, בצורה חסרת תקנה.

רצונו החשוב והמבורך של השמאל בשלום הביא
אותו לפעול להחלת פתרון שתי המדינות.
ניסיון זה לפתרון כשל, בגלל שלא היתה
הכרה רצינית של זהות הפלשתינאים
ושל המתרחש בקירבם.

במצב בו רבים וטובים נשאבים לתמיכה בנרטיב
הפלשתינאי, או לפחות בהכרת היותו לגיטימי
במציאות בה פרקי ההסתבכות מול הפלשתינאים
משודרים בתקשורת השכם והערב,
אצל רבים לא נותר הקשב הדרוש
על מנת לנסות ולהבין את שורשי הבעיה.
שלא לדבר על חיפוש פתרון יצירתי וחזון
שיאפשרו את פתרונה.
ועל זה כבר נאמר בספר משלי –
"באין חזון ייפרע עם" (מלשון פרעות).

בכדי להבין מדוע חובה להציג גישה חדשה
להשגת השלום, חשוב בראש ובראשונה להבין:
מדוע אין סיכוי לממש בהסכם
את פתרון שתי המדינות?
מדוע הסכמי אוסלו היו תרמית מלכתחילה?
מדוע תהליך אוסלו נולד מת?
כיצד נפלנו בפח השקר השני בעניין הפלשתינאי?

רעיון שתי המדינות ממערב לנהר הירדן הוצע ופורסם לראשונה
על ידי וועדת פיל בשנת 1937.
הרעיון אומץ על ידי עצרת האו"ם והיהודים ב-1947
ושוב על ידי ממשלת ישראל בשנת 1993 במסגרת הסכמי אוסלו.
מדוע אם כן כשלו עד כה כל המאמצים העצומים להשגת השלום
דרך רעיון הנראה כה טבעי ופשוט?
התשובה לגבי תהליך אוסלו פשוטה בהרבה ממה שניתן לחשוב –
חוסר הכרה של הפוליטיקאים ויועציהם את אילוצי הצד שכנגד.
כמו במלחמה, גם במשא והמתן לשלום,
חובה להכיר את האויב – את זהותו, את מגבלותיו ואת יתרונותיו.

בראש ובראשונה מדובר בגישה המוסלמית, ולפיה

למנהיג מוסלמי אסור לוותר בהסכם
על אדמה שהיתה אי פעם תחת שלטון האיסלם

אפילו נשיא מצרים לשעבר, חוסני מובארק החילוני,
שנחשב לחיובי יחסית כלפי ישראל,
הודיע שהערבים לעולם לא יכירו בישראל כמדינה יהודית,
ואילו

לגבי יאסר ערפאת החילוני,
אחד משומרי ראשו סיפר שאילו ערפאת היה
חותם הסכם עם אהוד ברק בשנת 2000
בקמפ-דיוויד, הוא (שומר הראש עצמו)
היה רוצח את את הראיס.
מצב זה לא נסתר מעיני ערפאת עצמו,
שהסביר לאחד משותפיו הישראלים למשא ומתן,
ד"ר אלן בייקר
(שגריר ישראל בקנדה לשעבר
ושותף לדו"ח אדמונד לוי),
כי אינו יכול לחתום על שום הסכם פשרה,
מאחר שבמקרה שיחתום, יירצח תוך יומיים.
לתקשורת הערבית אמר אז ערפאת
ש-"לו היה מסכים לחתום על הסכם,
בטקס החתימה היה שותה קפה עם יצחק רבין
(שנרצח 5 שנים קודם לכן)".

מכאן נובעים אי-הנכונות הפלשתינאית להכרה
במדינת ישראל כמדינה יהודית
והרצון להציפה בפליטים מוסלמים.
מאחר שעמדה זו אינה יכולה להתקבל
על ידי ישראל, אין כל סיכוי להגיע להסכם
בין הצדדים על בסיס רעיון שתי המדינות!

שליחים ו"מומחים" שניסו להשיג פריצת דרך
במשא והמתן מול הפוליטיקאים הפלשתינאים
וכמובן שכשלו חזור והיכשל, לעגו לפלשתינאים
על כך ש-"הם לא החמיצו שום הזדמנות להחמיץ
את מה שהוצע להם במשא והמתן".
היה רק דבר אחד קטנטן שהם לא ידעו ולא טרחו
להכירו, כדי להבין שהם עצמם מהווים את הנלעגים.

אותה גישה מוסלמית גם גרמה לכך שכל המאמצים לסיום הסכסוך הישראלי-ערבי,
טרם תהליך אוסלו, לא צלחו. מחד, היתה אמנם התקדמות חלקית בכיוון השלום,
אך מאידך, בעיקר בעטיה של גישה זו, נרצח אנואר סאדאת,
שהיה הראשון שחצה את הרוביקון בכיוון השלום,
וכך נוצר התקדים המאיים על מנהיגים ערבים אחרים.

מאחר שהחלופה של פתרון המדינה האחת לשני העמים אינה קבילה,
ובצדק רב, אצל רוב היהודים, וזאת עקב הבעיה הדמוגרפית המסוכנת
(למרות התבססות המתנגדים לחלופה זו על נתונים שיקריים-מנופחים).
מאחר שלא ניתן לממש בהסכם את פתרון שתי המדינות,
מאחר שרעיון הנסיגה החד צדדית (ללא הסכם) נכשל בעזה כישלון חרוץ,
ומאחר שבניגוד להצעות קיצוני הימין, לא ניתן
להחזיק ציבור פלשתינאי גדול ללא זכויות מלאות למשך תקופה רבת שנים,
וזאת בעיקר כאשר לא מוצג כיוון כלשהו לסיומו בעתיד של קיפוח מעין זה,
התקיעה במצב מול הפלשתינאים נשארה בעינה,
אבל נזקי ההזנחה רק הולכים ומחמירים.

וכאן אנחנו מגיעים לעיקר:

האם קיימת דרך חלופית לסיום הסכסוך,
דרך צודקת שאינה אשליה?
דרך שאין בה סיכון בטחוני מעבר לזניח?

לנוכח כל מה שהוצג לעיל, מתבקשת השאלה המרכזית,
הנראית כיום לרבים כרטורית ביותר:

האם בנסיבות הקיימות יש להסיק שהשלום,
אפילו מבלי לדבר על שלום יציב, אינו בר-השגה?
האם בלתי ניתן להשיג אפילו רגיעה ממושכת דייה?
האם צריך להסיק שאין מוצא לסכסוך ולמצב המדיני?
שהסכנות ו/או הלחצים האורבים למדינת ישראל עלולים להחריף?
שכדי לצאת מהסבך של הסכסוך דרוש נס
או שנדרשת מלחמת חורמה מסוכנת?

למרבה ההפתעה התשובה לשאלות אלו הינה: לא ולא!
אבל אם כך, כיצד ניתן לסיים את הסכסוך? היכן המוצא?

ברוח הדברים בפתיחת אתר זה, קיים ידע רלבנטי שלא יסולא בפז,
ידע ששרד עד ימינו אלה ומאפשר לטפל בבעיה בצורה מוצלחת.
אבל לפוליטיקאים הישראלים אין זמן להכירו וללמוד כיצד להשתמש בו.
הם עמוסים מעל ראשם בבעיות המתרבות ונערמות שנוצרו.
בעיות הממשיכות להיווצר ולהחמיר עקב הסכסוך,
כולל מחלוקות פנימיות בלתי פוסקות מזיקות ומתישות בעטיו של הסכסוך.
ואם זה לא הספיק, יש כמובן בעיות של ניהול רגיל של מדינה,
ולאחרונה אף הגיעה הקורונה על נזקיה המתמשכים והמחמירים.

אמנם המידע מפתיע ביותר,
ולמי שאינו מכיר לעומק את המציאות
בקרב הפלשתינאים אף קשה להאמין
שניתן להעזר בו לצורך השגת שלום,
המידע אמנם ייחשב לנס שלא יאמן,
אם לא הזיה מוחלטת,
אצל כל מי שמעולם לא שמע עליו,
אבל תשומת הלב הראויה
תבהיר לכל בר דעת שהדבר אפשרי
ואף יצליח, וכל מה שצריך הוא
להקשיב ולרצות. ללא כל ניסים!

מהיכן תיפתח הטובה?

החזון, זה שיוצג בקצת יותר פירוט בהמשך,
הותחל מעשית בידי דוד בן גוריון,
ותמכו בו מנהיגים ציונים חשובים אחרים
(ישראל בלקינד, יצחק בן צבי, בר בורוכוב,
ארתור רופין, אליעזר בן יהודה, מרטין בובר, והרב קוק,
שעבור רוב הציבור כל אלה הינם רק שמות רחובות).
אלא שהחזון הוזנח באופן מתמשך בצורה כה חמורה,
עד כדי כך, שהצגתו כעת נראית מופרכת לחלוטין,
(לפחות עבור חסרי הפתיחות והסבלנות).

מהו חזון השלום?

למרות שהעניין הוצג כבר בתחילת ההסבר,
התשובה הינה בשלב זה, עבור רבים,
ההפתעה הגדולה בהיסטוריה!
אפילו המושג הפתעה רבתי קטן מלהביע את העניין.

לפני שהדברים יוצגו בצורה מחודדת
וכדי שיהיה ניתן להאמין שמחד, הם רציניים,
ומאידך, כפי שקיווה בן גוריון, שעל בסיסם
קיימת אפשרות רצינית לפעול לסיום הסכסוך,
חובה לצטט את דבריו של דוד בן גוריון,
באשר לכל מה שקורה במדינת ישראל:

"לחיות בארץ ישראל מבלי להאמין בניסים,
הוא הבלתי מעשי!".

עקב החשיבות הרבה של השגת שלום,
ובעקבות פרסום מחקרים גנטיים בכיוון,
בהמשך לעבודתו הברוכה של נשיאה השני
של מדינת ישראל, יצחק בן צבי,
ביצעה תנועת ההתחברות מספר מחקרים
משלימים, מעמיקים ביותר.
אלה מציגים כולם יחד באופן שאינו משתמע
לשני פנים, את המסקנה המפתיעה הבאה:

כפי שכבר הוצג,
הפלשתינאים הינם ערבים רק מבחינה תרבותית.
לעומת זאת, בדמם הם אחיהם של היהודים
(בפירוש לא בני דודיהם).

מסקנה מדהימה זו ניתקלת על הסף בזילזול
ובהתנגדות בקרב יהודים רבים.
בשלב ראשון המסקנה נתקלת בחוסר אמון גדול
בעיקר, עקב ההיסטוריה המדממת ורמת
השנאה והתיעוב שיש כיום כלפי הפלשתינאים.
כדי לתת לדברים קצת פרופורציה,
נפרט כאן מעט מהמימצאים

במחקרים נמצא שכמעט כל ההנהגה
הבכירה של הפת"ח מוצאה יהודי –
אבו מאזן, ג'יבריל רג'וב, נביל אבו רודינה, נביל שעת,
סאעב עריקאת, מרואן ברגותי, חנן עשראווי

ואישי ציבור רבים אחרים, מפורסמים פחות.

בקרב בכירי החמאס מדובר ברוב:
אחמד יאסין, איסמעאיל הנייה,
מוסא אבו מרזוק, עזיז דואק

ואחרים פחות מפורסמים.

בקרב ערביי ישראל,

התברר המוצא היהודי של חברי כנסת בעבר:

זוהיר בהלול, חנין זועבי, מסעוד גנאים,
עבד אל-והאב דראושה וסייף א-דין זועבי.
שלא לדבר על איש יקר ורב פעלים
חבר קואליציה קודמת – מאזן גנאים

ועוד אחרים פחות מפורסמים.

כדי להעניק לטענות מלעיל גושפנקא מדעית
שקשה לערער עליה, נציג להלן את רשימת
הממצאים הגנטיים והמחלות התורשתיות שבהם
נמצאה קירבה רבה בין יהודים לפלשתינאים:

1. קבוצות מרכיבי דם – מחקר ביוזמת רפי איתן
בהובלת פרופ' בת שבע תמיר בונה מאונ' ת"א.

2. אנמיה חרמשית – מחקר משנת 1991 בהובלת
פרופ' אריאלה אופנהיים מהאונ' העברית.

3. שרשרת האבות – הכרומוזום הזכרי Y – משנת
2000 ע"י מספר מוסדות מחקר עם פרופ' אופנהיים.

4. המערכת החיסונית – מחקר משנת 2000
באוניברסיטת קומפולטנסה ממדריד.

5. חרשות תורשתית – מחקר מאוניברסיטת ת"א,
התופעה בלעדית לפלשתינאים וליהודים.

6. שרשרת האמהות – ה-DNA המיטוכונדרי.
חלק ממחקר מקיף שביצע אבשלום-זוסמן-דיסקין.

7. מחלת הטיי-זקס – מחקר שנערך
בבית החולים איכילוב בתל אביב.

8. התאמה לתרומת מח עצם –
מחקר נרחב בבית החולים הדסה בירושלים.

9. גן הגורם לסיכון מוגבר לסרטן השד –
מחקר מבית החולים שערי צדק בירושלים.

בשלב השני, לאחר שהמזלזלים יאכלו את כובעיהם,
כל המומחים בנושא ידחו את על הסף את הרעיון הבן גוריוני
של ההתבססות על קירבת הדם כבסיס לשלום.
זאת תוך הכרת מצוינת של האווירה בקרב הפלשתינאים, …
בעבר!
בעוד שהמומחים כלל אינם מעודכנים בהשלכות של תהליך אוסלו
ושל ה"אביב" הערבי האסוניים!
ולהבדיל, בהשלכות של ההצלחות הישראליות.
כרגיל, המומחים מתכוננים להמשך המלחמה הקודמת על השלום!
עבור רוב המומחים, המגה-נוכלים שהמלכנו על הפלשתינאים
המסכנים במסגרת תהליך אוסלו,
הם הנציגים האמיתיים של הפלשתינאים.
אותם מומחים, אפילו אם הם כבר מכירים בגודלו של אסון אוסלו
בצד היהודי, אינם מודעים לכך שאסון זה גדול שבעתיים
בצד הפלשתינאי!

במעט יותר פירוט:
על פי מילות השיר:
"גורל אחד, שם אותנו כאן"
מתייחס גם אל הפלשתינאים!

רובם ככולם של הפלשתינאים ממערב לנהר הירדן הם היהודים
שנשארו בארץ ישראל לאחר המרידות ברומאים והחורבן.
צאצאיהם סובלים כיום מתוצאות הכיבוש הערבי
שכפה על אבותיהם בדרך של אינוס, זהות ודת שרובם ככולם כלל לא חפצו בהן.
המחקרים שנערכו בשטח מראים שגם כיום קיים בקרב הפלשתינאים
ידע רב על מקורם היהודי-ישראלי.
תנועת ההתחברות דואגת להפיץ ידע זה ליותר ויותר מתושבי הארץ.
לכך מצטרפים המצב העגום כיום של העולם הערבי,
כולל של רוב תושבי הרשות הפלשתינאית המושחתת, על פלגיה,
ולעומתם המצב הכלכלי והיוקרתי המשופר ברמה עולמית של ישראל.
מצבה זה של ישראל אינו סוד עבור רוב הפלשתינאים,
הרואים אותו ושומעים עליו בקנאה ומקרוב.
כל אלה יוצרים פתיחות לא מועטה בקרב הפלשתינאים.
פתיחות המאפשרת להם להתעניין במוצאם האמיתי
ולהתייחס אליו ולהשלכותיו האפשריות בכובד ראש.
אם רק מדינת ישראל תתחיל להתייחס לעניין ברצינות.

למרבה הצער, עקב נזקי תהלים אוסלו,
בעיתוי הנוכחי חלק ניכר מהציבור בשני הצדדים
עדיין אינו בשל כלל כדי לדון בשיטת הפתרון.
דיון מעין זה כעת יהיה כעת מבחינת תפסת מרובה לא תפסת.
בשלב זה יש להתרכז במהלך מקדים הכרחי, מהלך שיתרום
רבות לטיהור האווירה ולהרגעת הרוחות בין הצדדים בארץ ורק נציין ש-

במוצא הפלשתינאים טמון המוצא מהסכסוך!
גם מהסכסוך החיצוני וגם מהסכסוך הפנימי.
אלא הפלא ופלא, האמת על המוצא הופכת
גם את הסכסוך החיצוני לסכסוך פנימי.

מהו התהליך המיקדמי
הנחוץ לפני העיסוק בשלום?

על מנת שיהיה סיכוי להפחתת רמת השנאה בין הצדדים
חשוב שגם הפלשתינאים הצעירים יחסית, ובעיקר היהודים,
יתחילו להכיר את הממצאים לגבי מוצא הפלשתינאים.
רק לאחר שהמידע החשוב הזה ישקע ויחלחל בתודעת הצדדים
ויקטין את השנאה ביניהם, ייפתח פתח לדבר על תכנית מדינית כלשהי
לשם סיום הסכסוך, ובהמשך לבצעה.
תכנית מעין זו תעסוק תחילה בהפסקת הנזקים המתמשכים של תהליך אוסלו
ובהסרת נזקים אלה.
הדבר ייעשה על ידי פירוק הרשות הפלשתינאית המושחתת,
והכפפת כוחות הבטחון שלה לצה"ל, ושל המערכת האזרחיות שלה,
ובדגש על מערכת החינוך, למקבילותיהן הישראליות.

תהליך כזה ישפר את מצב כל תושבי הארץ
ובכך ימשיך בהקטנת השנאה בין הצדדים.
רק לאחר מיצויו של תהליך זה יהיה ניתן לעסוק בשלום של ממש.
במציאות היום ישראלים רבים רואים בפלשתינאים חלאה אנושית
ואינם רוצים בקשר איתם.
אולם חשוב להבין שהציבור הפלשתינאי
נפל קורבן לשקר של הנרטיב הפלשתינאי
ולמגה-נוכלים המובילים אותו,
במידה רבה לאין שיעור מסבל הציבור הישראלי.
הנרטיב השיקרי משמש להסתה נגד ישראל ופלשתינאים תמימים
מזיקים לשני הצדדים בעקבות כך.
לכן המטרה הראשונה היא קיעקוע השקר.

החשיבות המיידית של המידע והפצתו

חשוב להשתמש במידע בנושא לדון בו ולהפיצו ללא דיחוי.
זאת מחד, לשם יצירת אמון באמת הכה מדהימה, ובהמשך, כפי שכבר צוין,
לצורך הקטנת השנאה, הבנת זכויות הצדדים, וקירוב הלבבות.
מאידך, יש להשתמש במידע כדי ליצור בסיס חדש,
מוצלח ביותר, להסברה הישראלית, כלדלהן:

לא ישראל היא הכובשת בארץ.
אין הצדקה להאשמות מצד השמאל,
למקהלת השטנה נגד ישראל
ולהאשמות כלפיה בעולם.
הערבים הם שכבשו את הזהות
הפלשתינאית, כיבוש הנמשך גם כיום,
ובכך איפשרו את הסכסוך המדמם ללא סוף.

כמו שישראל שיחררה את שטחי המולדת,
חובה עליה לשחרר גם את האחים בדם
הפלשתינאים מזהותם הכבושה
ולקרבם בכיוון להיות אחים גם בתרבות.
אין כל הצדקה להצקות מדי פעם של
חלק מהמתנחלים לפלשתינאים תמימים.
ההיפך, היותם בשטח המריבה
מחייב אותם להיות המובילים במאמץ
לקירוב הלבבות!
המידע מאפשר למשוך את השטיח
האידיאולוגי מתחת לרגלי אויבי ישראל
ושל כל מחרחרי המלחמות נגדה!

וזה עדיין אינו סוף ההפתעות

עבורם רוב הקוראים, הדברים המפתיעים שהוצגו עד כה
ומה שעוד יוצג בהמשך, מציפים אותם
ואין טעם שיהיו מופתעים עוד יותר.
לעומת זאת, הקוראים שמוכנים עדיין לספוג הפתעה נוספת
וחזון גדול עוד יותר, מוזמנים לקרוא כעת בלחיצה על

ההפתעה המרחיקה לכת עוד יותר

רוב הקוראים יוכלו לחזור לנקודה זו בשלב מאוחר יותר.

דרך לדוגמה לסיום הסכסוך – ההתחברות:

לאחר שרשרת כישלונות הגיעה "תוכנית המאה".
אלא שעוד לפני פירסומה נטש אותה אחד
משני עמודי התווך שלה, ג'ונתן גרינבלאט,
כי ידע שאין לה כל סיכוי להתקבל.
האם כדי להתקדם נדרשת "תוכנית האלף"?
או אולי "תוכנית העשרת אלפים"?
כל ילד יבין שמתמטית חבל על הזמן,
ועדיף לקפוץ הישר אל "תוכנית המאה אלף"!
(על שם המסמך העותמאני)

אין בכוונת אתר זה לטעון לנכונותו של פתרון מסוים לצורך סיום הסכסוך.
הזמן עדיין לא הבשיל לצורך זה.
עיקר מטרתו של האתר היא להציג שהסכסוך הינו מיותר ושגוי מיסודו.
יחד עם זאת, האתר אכן מציג פתרון לדוגמה, כדי להראות שאפשרי פתרון כזה.
אבל אין מטרת האתר ליצור בשלב הראשון ויכוחים מעמיקים סביב פתרון כזה או אחר.

במציאות המוצגת לעיל, ולאחר שהתהליך המיקדמי של הפצת האמת
והסרת הנזקים, יביא את פירותיו,
רוב הפלשתינאים המודעים למוצאם האמיתי,
או אלה שמוצא זה מתברר להם והם בודקים ומעכלים את הדברים,
כאשר מוצע להם לבחור בדרך של חזרה לעמם המקורי, הם תומכים בכך.
זאת על אחת כמה וכמה לאחר שמתברר
שהדבר יביא את השלום המיוחל זה כבר תקופה כה ארוכה.

לנוכח הסכסוך המדמם זה מאה שנה
בקרב רוב היהודים נוצרה לפלשתינאים תדמית איומה.
הדבר יגרום להתנגדות לקבל את הפלשתינאים חזרה לתוך העם.
אלא שחובה לדעת שהמצב הזה נוצר על ידי ארכי-נוכלים
שהפיצו את הנרטיב השקרי ודרכו הסיתו, והפכו את הפלשתינאים,
ואפילו את מדינות ערב, לקורבנותיהם, כפי שעשו זאת גם לנו.

הפתרון המוצע עוסק בחזרה לעמנו של רוב
הפלשתינאים החיים ממערב לנהר הירדן,
חזרה הנקראת "ההתחברות".
זו למעשה "זכות השיבה" האמיתית
לה זכאים הפלשתינאים.
מדובר בתהליך מדורג על פני מספר עשורים,
כשבכל עת, מי שכבר התעוררה אצלו
"בלבב, הנפש היהודית ההומיה",
(מי שמכיר את הדברים מקרוב יודע שאין זה נלעג)
יעבור תהליך של הכרזה על שייכותו לעם ישראל,
שבועת אמונים לעם ישראל, למדינת ישראל
ולמוסר היהודי(!), ובהכשרה להפיכת התרבות
העברית-ישראלית-יהודית לתרבות העיקרית שלו.
אבל כל זאת ללא כפייה להמרת דת!!

הפתרון המוצע יגרום להתנגדות גדולה אצל כל
מי שייבהלו מהצורך לקלוט תרבותית ציבור
בעייתי רחב היקף. לכן חובה להבהיר כאן:

א. מדובר בתושבי יו"ש ותחומי הקו הירוק בלבד.

ב. מדובר בתהליך איטי והדרגתי שמטרתו היא
להביא לשינוי תרבותי מהותי בקרב המצטרפים.
רק שינוי מוצלח יקנה למצטרף זכויות אזרח.

ג. תרמית גדולה ומזיקה נוספת שיצרו
הפלשתינאים נוגעת להיקף האוכלוסייה שלהם.
זהו השקר השלישי שמנע את סיום הסכסוך.
המספר האמיתי של הפלשתינאים ביו"ש
הינו כמחצית מהמספר הרשמי.
המספר הרשמי הכפול נולד ב-1949 מתוך כוונה
לקבל קיצבאות מזון כפולות מאונר"א. הוא
המשיך לאחר 1967, תוך כדי הערמה על הפוקדים
במפקד שעשה צה"ל, מתוך כוונה לקבל קיצבאות
ביטוח לאומי ישראלי בשיעור כפול, עקב סיפוח.
אולם ההיקף הכל כך מנופח של התושבים,
הרחיק אז את ישראל מכל חשיבה על סיפוח
עכב הבעיה הדמוגרפית הגדולה שנבעה מהשקר.

ד. רק לאחר שתתברר הצלחה מספקת בתהליך,
יוכל עם ישראל לחשוב לצרף גם את תושבי עזה.

ה. המוסר הערבי השבטי מדברי-במקור הינו
אבן נגף המכשילה את רוב העולם הערבי.
גם השפה הערבית הינה מיכשלה מרכזית
הניצבת בפני העולם הערבי ומדרדרת אותו.
(את ההסברים בנידון ניתן לקרוא בפרק
האחרון של הספר בגדי העם החדשים.)
מכאן ההכרח להמיר אצל הפלשתינאים
את המוסר הערבי במוסר היהודי, ובהדרגה
את שפת האם הערבית לעברית.

.

בתהליך ההתחברות ישלוט העיקרון לפיו ככל
שהתקרבות ליהודים תהיה חזקה יותר,
וככל שההתרחקות מהכפייה בעבר ומתוצאותיה תיגבר,
כך ישופר יותר מצב המתחבר.
כל זאת לשם יצירה, בתהליך הדרגתי, של
מדינה אחת לעם אחד בארץ ישראל המערבית השלמה,
תוך השארת הלא מצטרפים לתהליך כמיעוט ערבי קטן,
ששיעורו נופל משמעותית מהשיעור כיום של ערביי ישראל בתחומי הקו הירוק.

האם רעיון ההתחברות מעשי בכלל וכבר היום בפרט?
התשובה לכך היא שמעבר להסברה הנחוצה,
עצם החשיבה על כך שמימוש הרעיון אינו אפשרי,
היא אשר הופכת אותו לבלתי אפשרי.
זו כיום המניעה המשמעותית היחידה למימוש החזון,
לביצוע המהפכה הגדולה הכלולה בו!
בבדיקה מעמיקה של המתרחש' בשטח אצל הפלשתינאים
מתברר שהרעיון מעשי ביותר.
הבעיה העיקרית היא שכמעט כל מי שחושב אחרת
לא יטרח כלל להעמיק ולהכיר את הפרטים.

פתרון צודק של הסכסוך ללא כפייה להמרת דת
יגרום להפגת השנאה לישראל בקרב רוב המוסלמים בעולם.
כך יתאפשר לישראל להיות ביחסים משופרים עם העולם המוסלמי כולו.
(עבור מי שלא דילג לעיל על ההפתעה המרחיקת לכת עוד יותר –
הפתרון הצודק יאפשר למשל רוב הפשטונים לחבור חזרה לעם ישראל.
וזו תהא רק ההתחלה.
רק להרגיע – לא מדובר במעבר לארץ ישראל של עשרות מיליונים.
אין כאן מקום עבור כולם, וודאי לא עבור הזמן בו, ברבות השנים,
יתממש השבת המצאי של מאות המיליונים מזרע ישראל.)

אתר אינטרנט זה מוקדש בעיקר ליהודים שאינם מכירים את העובדות,
כדי להציג בפניהם את האמת שנסתרה מעיניהם ולגרום להם להבין,
שכאשר כלים כל הקיצים, יש להקשיב לממצאים כה מדהימים
ובהמשך להיפתח למציאות חדשה הטומנת בחובה עתיד מזהיר
שיסיים את סיבלתיו של עם ישראל באלפיים השנים האחרונות!

המתנגדים חייבים להבין שהגיעה השעה שעם ישראל יקבל את הצדק המגיע לו.
תחילה סילוק תוצאות הכיבושים הזרים של המולדת,
והחזרת הגניבה מידי הערבים, של האחים שנשארו בארץ,
בדרך של השבת צאצאיהם של אנוסי ארץ ישראל לכור מחצבתם.
על עם ישראל לקבל את זכותו המלאה והצודקת על ארץ ישראל השלמה, בשלום, בבטחון ובשפע.
וכאמור זו תהא רק ההתחלה –
בהמשך יסולקו חלק מתוצאות הכיבושים שהביאו בזמנם לחורבנם של בית ראשון ושל בית שני.

עדיין לא ברור של מי הידיים,
אבל הקול קולם של בן גוריון ואיינשטיין
</h3 חובה להציג שהרעיון וחלק מהממצאים המובאים כאן אינם מקוריים. \דוד בן גוריון, המנהיג ההיסטורי של השמאל הישראלי,
ידע רבות על המוצא האמיתי של הפלשתינאים.
כבר לפני כמאה שנים הוא ראה במוצא זה את המוצא לסכסוך בארץ ישראל!
בשנת 1936 אמר בן גוריון ש-"לשום יהודי אין זכות לוותר על גרגיר חול אחד מאדמת ארץ ישראל!".
ב-1956 ניסה בן גוריון להחזיר לעם ישראל את הבדואים בדרום הארץ בדרך המוצעת לעיל.
משה דיין, המנהיג הצעיר והמבטיח דאז, עליו הוטלה המשימה, כשל,
ובטיעון שיקרי הסתיר את כשלונו מבן גוריון, וגרם לו להתייאש.
ההמשך מוכר – מנהיגיו הצעירים דאז של השמאל, דיין ורבין,
הצליחו ב-1967 לגרום לכך, בין היתר, שתושבי יש"ע הצטרפו למעגל הבעייתי.
מאז הבעיה רק תפחה והסתבכה, בעיקר עקב הזנחתה או בגלל הטיפול החובבני בה.

כיום, כאשר נישיר מבטינו מן העבר אל העתיד,
ונבחן לעומק את השאלה העיקרית העומדת כיום בדרכו של עם ישראל – "כיצד לסיים את הסכסוך?"
נמצא שהתשובה לכך היא שחזונו של בן גוריון,
אחד מגדולי המדינאים בעולם במאה העשרים, עשוי להתממש.
הנס הגדול לכאורה עליו מדובר כאן עשוי להתרחש,
אבל רק אם נחזור לדרכו המקורית של בן גוריון!
כדי שהדבר אכן יקרה נדרש כיום רק נס קטן –
שמנהיגי ישראל שהשלום הינו משאת נפשם, יחליטו לנטוש את הדרך הכושלת!

מנהיגי השמאל והמרכז השואפים בתום לב ובכל לב לשלום, או לרגיעה,
אך נכשלים בכך, חזור והיכשל, בכל הזדמנות,
במקום להתרכז בהאשמת הפוליטיקאים הפלשתינאים בהכשלת המאמץ,
הם מתרכזים רוב הזמן בהאשמת הימין הישראלי בהכשלת השלום,
כל זאת על מנת שהשמאל-מרכז יוכל לחזור לשלטון.
במציאות זאת, בה גם הפלשתינאים מאשימים את ישראל בהעדר השלום,
הפוליטיקאים הפלשתינאים אינם צריכים להתאמץ ב מיוחד.
הרי אם מנהיגים ישראלים מרכזיים רבים מאשימים את ממשלת ישראל בהכשלת המאמצים,
מי טוב מהם על מנת להעיד על האשם האמיתי?

לאחר כשלונו הראשון של תהליך אוסלו, הואשמו מנהיגי השמאל בפשעי אוסלו.
סביר היה לטעון לכך שפעלו בתום לב, למרות שגם על רשלנות ניתן להעניש.
אבל כיום, לאחר כשלונותיהם המתרבים, מנהיגי השמאל-מרכז
חייבים סוף סוף להבין איזה נזק והידרדרות הם ממשיכים וגורמים כיום.
מדובר בראש ובראשונה על הפיצול בהנהגה היהודית, פיצול שגורם להחלשתה זה 28 שנים.
אבל הבעיה אינה מסתיימת בכך. השמאל-מרכז מבזבז את כישוריו וכשרונותיו הרבים ואינו תורם למדינה.

לסיכום התקציר נצטט פיזיקאי יהודי גדול אחר, דוויד בוהם,
שעוד ב-1980(!) כתב דברים, שכיום קשה שלא לראות את הרוח הנבואית שבהם:
"המחשבה שכל המקטעים האלה [קבוצות בני אדם] קיימים באופן נפרד, הינה אשליה.
אשליה זו אינה יכולה אלא להביא לסכסוך ללא סוף ולבלבול.
לאמיתו של דבר, הנסיון לחיות על פי הראייה שכל המקטעים הינם באמת נפרדים,
היא בתמציתה אשר גרמה לסדרה הולכת וגדלה של משברים בוערים איתם אנו מתעמתים כיום.
"

הסקירה המורחבת

רוב הקוראים קיבלו בחומר שמלעיל הסבר מפורט דיו ואין להם צורך בסקירה מורחבת.
קוראים אלה מוזמנים לדלג מכאן אל למטה יותר, הישר אל סקירות השמע של יהורם גאון בנושא.
עבור הקורא שבכל זאת מעוניין בהסבר נוסף הכותרות מיד בהמשך מציגות (עם הלחיצה על כל אחת מהן)
סקירה מעמיקה למדי של הבעיה וההיסטוריה שלה וכן של הפתרון, הרקע לו ומשמעויותיו.
כל לחיצה על כותרת תפתח לשונית נפרדת בדפדפן המכילה את קטע ההסבר הקשור בכותרת
(הלשונית ניתנת למחיקה עם סיום קריאתה). מובן שהקורא יכול לקרוא רק את הקטעים המעניינים אותו.
בכל קטע הסבר קיימת אפשרות לבחור להתקדם לקטע העוקב לו וכך ניתן לקרוא את הסקירה כולה.
(מובן שהקורא שתוך כדי קריאת הסקירה יתברר לו שעבורו פרוט זה מעמיק יתר על המידה,
מוזמן בכל שלב לדלג על יתרת הסקירה, עד לסקירות השמע הנ"ל.)

האם כל זה רציני? מה הרעיון ההזוי הזה? כיצד יתכן בכלל שהערבים הם "יהודים"?

הבעיה – סכסוך לאומי? מאבק תרבויות? מלחמת דתות? עימות ואפליה בין גזעים?

רעיון שתי המדינות- כישלון ידוע מראש

התיסבוכת שיצר רעיון שתי המדינות

הבעייתיות של הקיבעון באפשרות יחידה לפתרון הסכסוך

המסקנה – ישראל חייבת להציג פתרון חלופי קביל

הפתרון החלופי הקביל – התחברות:

פתרון ההתחברות – מרחיק לכת, אך הכרחי וצודק

האם רעיון ההתחברות בכלל מעשי?

משמעויות אזוריות ואיסטרטגיות

סקירות שמע

יהורם גאון ברדיו (רשת ב' 13.8.2010) על השורשים והפתרון
יהורם גאון ברדיו (רשת ב' 20.8.2010) על פניית הפלשתינאים היהודים

סימנים יהודיים בקרב הפלשתינאים:

כדי לקרוא ולשמוע קצת יותר על פתרון ההתחברות
אנא בחר באחת משתי האפשרויות הבאות:

לקבוצת ההתחברות בפייסבוק (באנגלית)


כתבה במבט בערוץ 1 בערבית על מפגש ברהט של בדואים עם רבני הסנהדרין רפי איתן ואחרים מה-13.10.09

כתבה במבט בערוץ 1 (4.11.12) על מפגש אירופאי-יהודי-פלשתינאי

ראיון באנגלית אצל לואל גלין עבור ערוץ יהודי בניו יורק, מחודש אוגוסט 2012


קייס מזריב מציג את תכנית ההתחברות במסגרת התכנית בעד ונגד בערבית
(כתוביות בעברית) בערוץ 2 מסוף מאי 2012

מסיבת עיתונאים של תנועת ההתחברות מחודש מרץ 2012

איזכור ראשוני של מחקרי ההתחברות בערוץ 2 בערבית מה-8.1.12

כתבה באולפן ששי בערוץ 2 על דודו אלהרר וההתחברות מה-11.11.11

מגן דוד פלשתינאי כתבה של דודו אלהרר במחלקה ראשונה  24 לאוגוסט 2011

ראיון על ידי מנהיגה אוונגליסטית מאנגליה, כריסטין דארג (אנגלית)

סדרת ראיונות באנגלית בנושא

ראיון עם טובה רז על ספרה החדש – עוד דור אחד – ע"י דוד גרוסמן בערוץ היהודי באמריקה – מנשלייף (אנגלית)

שיר המוצא – מילים: דודו אלהרר, לחן: חנן יובל, ביצוע: דודו אלהרר וחנן יובל