המוצא – ההתחברות

תקציר

ככל שעובר הזמן מתברר יותר ויותר שהמאמצים להביא שלום לארץ ישראל דרך פתרון שתי המדינות אינם יכולים להניב כל פרי. לא עזרו ולא יעזורו שום אובמה ושום קרי. גם אם יקבלו 100 פרסי נובל לשלום.
גם מנהיגיו הצעירים יחסית של ההשמאל הישראלי לא יצליחו היכן שהזקנים המנוסים כשלו. בנושא השלום, וההסבר לכך ינתן במלואו בהמשך, הם לא יצליחו להביא שום מהפך. גם אם כבר יצליחו לבצע מהפך שלטוני, ימשיכו כבעבר להביאנו בנושא השלום רק מהפח אל הפחת.
לעומתם, מנהיגי הימין הצעירים והמבוגרים כאחת, כבר אינם מבינים מדוע העובדות כבר אינן מעניינות כיום את העולם. הם מנסים למכור לעולם שוב ושוב את אותן ההצדקות הנכונות לקיומנו, אבל אינם נותנים תשובות רציניות ואינם עושים דבר בעניין הפלשתינאי, מעבר למאמצי הישרדות בטחונית ושלטונית.התשובה המלאה לשאלה תינתן בהמשך עמוד זה (בתחתיתו במסגרת התוצאה השלישית)

התוצאה הראשונה של המצב האמור – במקום התקדמות לשלום אנו נמצאים בהידרדרות מתמשכת עם הפסקות מדי פעם, עקב היאוש מהבטחות השלום ומהשלכות סבבי האלימות השונים החוזרים מעת לעת.
הסיבה – מנהיגי השמאל ומנהיגי הימין כאחת לוקים בחובבנות ובחטא היוהרה – הם אינם טורחים ללמוד ולהכיר את היריב מקרוב ולעומק. לכן הם נכשלים חזור והיכשל.

התוצאה השניה, אותה אנו חויים בגל הפיגועים הנוכחי – תהליך אוסלו העביר את בתי הספר ביש"ע מערכת חינוך שבעיקרה היתה ירדנית או מצרית למערכת חינוך פלשתינאית. זו שוטפת את מוחות הילדים והנוער בתעמולה אנשי ישראלית ארסית. מערכת חינוך זו כבר פועלת כעשרים שנה שבמסגרתן קם דור של צעירים פלשתינאים מוסתים, תמימים וחסרי ניסיון, שקל להדליק בהם שנאה מטורפת בעזרת הסתה שיקרית של מנהיגים למיניהם. אלה הם הגורם העיקרי בגל הפיגועים הנוכחי. כאשר ביהודה ובשומרון ישנם בוגרים פלשתינאים רבים שסבלו ועדיין סובלים די והותר מנזקי הטרור ותגובות ישראל אליו, הם מרסנים את רוב הנוער שם, אך אין להם השפעה על כולם. אולם כאשר במזרח ירושלים ובקרב תושבי ישראל, הפלשתינאים לא סבלו בשום דרך המתקרבת לסבל הפלשתינאים ביש"ע, אין מי שירסן שם חלקים משמעותיים מהנוער המקומי. נוער זה מוסת השכם והערב על ידי המנהיגים הפלשתינאים, על ידי התקשורת הפלשתינאית, ובפייסבוק, שם מסית בעיקר הדור הצעיר המוסת מיש"ע.

בסקירה המלאה בהמשך כל המתעניין יוכל כאמור לקרוא את התשובה המעמיקה לשאלה: "מדוע היה ברור מראש שתהליך אוסלו היה ונשאר חסר סיכוי – כלומר כישלון ידוע מראש?" כאן בתקציר, חשוב רק לציין, שכאשר החלופה של פתרון המדינה האחת לשני העמים אינה קבילה, ובצדק רב, אצל רוב היהודים (עקב הבעיה הדמוגרפית המסוכנת, למרות התבססות המתנגדים לחלופה זו על נתונים שיקריים-מנופחים), מתבקשת השאלה המרכזית, הנראית כיום לרבים כרטורית ביותר:

האם בנסיבות הקיימות יש להסיק שהשלום אינו בר-השגה? שאין מוצא לסכסוך ולמצב המדיני? שהחרם נגד ישראל וסכנות אחרות האורבות לה ולציבור בארץ רק ילכו ויחריפו?
האם דיבורי מנהיגי איראן על כך שישראל תיהרס שלא על ידי נשק גרעיני, יש בהם ממש? האם הירידה בהיקף היצוא והחלמאות בנושא הגז אינם סימנים מדאיגים?

למרבה ההפתעה התשובה לשאלות אלו הינה: לא ולא!
אבל אם כך, כיצד ניתן להשיג שלום?
התשובה הינה, עבור רבים, אולי ההפתעה הגדולה בהיסטוריה. לכן, רבותי הנכבדים וגבירותי המכובדות, הקוראים והקוראות, אנא החזיקו חזק את כל מה שתוכלו, כדי שלא תיפלו מהאתר לשמע הדברים: עקב החשיבות הרבה של השגת שלום, ובעקבות פרסום מחקרים גנטיים בכיוון, ביצעה תנועת ההתחברות מספר מחקרים משלימים, מעמיקים ביותר, המציגים כולם יחד באופן שאינו משתמע לשני פנים, את המסקנה המפתיעה הבאה: הפלשתינאים הינם ערבים רק מבחינה תרבותית, ולעומת זאת בדמם הם אחיהם של היהודים.

רובם ככולם של הפלשתינאים ממערב לנהר הירדן הם היהודים שנשארו בארץ ישראל לאחר המרידות ברומאים והחורבן. צאצאיהם סובלים כיום מתוצאות הכיבוש הערבי שכפה על אבותיהם בדרך של אינוס, זהות ודת שרובם ככולם לא רצו בהן. המחקרים שנערכו בשטח מראים שגם כיום קיים בקרב הפלשתינאים ידע רב על מקורם היהודי-ישראלי. תנועת ההתחברות דואגת להפיץ ידע זה ליותר ויותר מתושבי הארץ. לכך מצטרפים המצב העגום כיום של העולם הערבי, כולל של רוב תושבי הרשות הפלשתינאית המושחתת, ולעומתם המצב הכלכלי המשופר ברמה עולמית של ישראל, שאינו סוד עבור רוב הפלשתינאים. זאת למרות שכבר כיום היהודים רואים שלא לעולם חוסן וגם להם דרוש שינוי ולא רק במימד הביטחוני.
במציאות האמורה, רוב הפלשתינאים המודעים למוצאם האמיתי, או אלה שמוצא זה מתברר להם והם בודקים ומעכלים את הדברים, כאשר מוצע להם לבחור בדרך של חזרה לעמם המקורי, הם תומכים בכך. זאת על אחת כמה וכמה לאחר שמתברר שהדבר יביא את השלום מיוחל כבר תקופה כה ארוכה. בחזרה לאומית זו, הנקראת "ההתחברות", מדובר בעיקר בהפיכת התרבות העברית-ישראלית-יהודית לתרבות העיקרית של הפלשתינאים שירצו בה, אבל ללא כפייה להמרת דת. כל זאת לשם יצירה, בתהליך הדרגתי, של מדינה אחת לעם אחד בארץ ישראל המערבית השלמה, תוך השארת הלא מצטרפים לתהליך כמיעוט ערבי קטן, ששיעורו נופל משמעותית מהשיעור כיום של ערביי ישראל בתחומי הקו הירוק.

אתר אינטרנט זה מוקדש בעיקר ליהודים שאינם מכירים את העובדות, כדי להציג בפניהם את האמת שנסתרה מעיניהם ולגרום להם להבין, שכאשר כלים כל הקיצים, יש ללכת בכיוון כה מדהים! המתנגדים חייבים להבין שהגיעה השעה שעם ישראל יקבל את הצדק המגיע לו – סילוק תוצאות הכיבוש הערבי של המולדת, והחזרת הגניבה בידי הערבים של האחים שנשארו בארץ, בדרך של השבת צאצאיהם של אנוסי ארץ ישראל לכור מחצבתם. לאחר 2000 שנות הסבל של הפליטים היהודים, על עם ישראל לקבל את זכותו המלאה והצודקת על ארץ ישראל השלמה, בשלום, בבטחון ובשפע.

דוד בן גוריון, המנהיג ההיסטורי של השמאל הישראלי, ידע רבות על המוצא האמיתי של הפלשתינאים וכבר לפני כמאה שנים ראה במוצא זה את המוצא לסכסוך בארץ ישראל! בשנת 1936 אמר בן גוריון ש-"לשום יהודי אין זכות לוותר על גרגיר חול אחד מאדמת ארץ ישראל!". ב-1956 ניסה בן גוריון להחזיר לעם ישראל את הבדואים בדרום הארץ בדרך המוצעת לעיל. משה דיין, המנהיג הצעיר והמבטיח דאז, עליו הוטלה המשימה, כשל, ובטיעון שיקרי הסתיר את כשלונו מבן גוריון, וגרם לו להתייאש. ההמשך מוכר – מנהיגיו הצעירים דאז של השמאל, דיין ורבין, הצליחו ב-1967 לגרום לכך, בין היתר, שתושבי יש"ע הצטרפו למעגל הבעייתי. מאז הבעיה רק התנפחה והסתבכה, בעיקר עכב הזנחתה או בגלל הטיפול החובבני בה.

כיום, כאשר נישיר מבטינו מן העבר אל העתיד, ונבחן לעומק את השאלה העיקרית העומדת כיום בדרכו של עם ישראל – "כיצד להשיג שלום אמיתי ובר-קיימא?" נמצא שהתשובה לכך היא שחזון השלום הינו מעשי ובהחלט ניתן למימוש. בן גוריון, אחד מגדולי המדינאים בעולם במאה העשרים, טען ש-"לחיות בארץ ישראל מבלי להאמין בניסים, הוא הבלתי מעשי". הנס עליו מדובר כאן אכן יתרחש, אבל רק אם נחזור לדרכו המקורית של בן גוריון!
כדי שהדבר אכן יקרה נדרש כיום רק נס קטן – שמנהיגי ישראל שהשלום הינו משאת נפשם, יחליטו שדרכם של הכושלים אינה דרכם!
לכל אלה הרואים בהתחברות רעיון הזוי, נצטט כאן יהודי אחר, גדול המדענים במאה העשרים – אלברט איינשטיין, שהגדיר:
"אי שפיות – לעשות אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" או בלשון פשוטה ומצומצמת יותר "אי שפיות – ליפול פעם שניה לאותו הבור"
איינשטיין השתמש בהגדרה המצומצמת מלעיל רק מכיוון שלא העלה בדמיונו הפרוע ביותר שיבוא היום בו יימצאו בישראל פוליטיקאים שיהיו כה חובבניים, עד שיטיפו במלוא המרץ לנפילה לבור שתי המדינות פעם שלישית, רביעית וחמישית.
למרות זאת לא ניתן לראות בהגדרה המצומצת מגבלה לגבי עומק דימיונו של איינשטיין, מאחר שהוא טען גם ש-"רק שני דברים הינם אינסופיים: היקום והטמטום האנושי, ועדיין איני בטוח לגבי הראשון".

מנהיגי השמאל השואפים בתום לב ובכל לב לשלום, אך נכשלים בכך, חזור והיכשל, בכל הזדמנות, במקום להתרכז בהאשמת הפלשתינאים בהכשלת המאמץ, הם מתרכזים רוב הזמן בהאשמת הימין הישראלי בהכשלת השלום, כל זאת על מנת שהשמאל יוכל לחזור לשלטון. במציאות זאת בה גם הפלשתינאים מאשימים את ישראל בהעדר השלום, הפלשתינאים אינם צריכים להתאמץ הרבה. הרי אם יש מנהיגים ישראלים מרכזיים ורבים המאשימים את ממשלת ישראל בהכשלת השיחות, מי טוב מהם על מנת להעיד על האשם האמיתי?

התוצאה השלישית, שגם אותה אנחנו חויים כיום – את מרבית העולם חדלו כבר לעניין העובדות והאמת. ראש ממשלת קנדה היה היוצא מן הכלל. עכשיו הוא כבר ראש ממשלת קנדה היוצא. רוב התקשורת ומפלגות השלטון בעולם הפכו אנטי-ישראלים ברמות שונות. אם יש מישהו בישראל שאינו מבין את התופעה להלן ההסבר – הרי האשם בהעדר שלום כבר זוהה – ישראל. אז מה כבר משנים עוד כמה עשרות יהודים הרוגים, כאשר מאות בני אדם נהרגים מדי יום כמעט בסוריה ובעיראק ומאות אלפי פליטים מידפקים על שעריה של אירופה? את מי כבר מעניין אם אבו מאזן משקר? אם ישראל מואשמת ללא עוול בכפיה על ענייני הר הבית? אם החמאס משגר טילים נגד אזרחי ישראל?

אם לאחר כשלונו הראשון של תהליך אוסלו, הואשמו מנהיגי השמאל בפשעי אוסלו, ניתן היה לטעון לכך שפעלו בתום לב, למרות שגם על רשלנות ניתן להעניש. אבל כיום, לאחר כשלונותיהם המתרבים, הם חייבים סוף סוף להבין איזה נזק והידרדרות הם ממשיכים וגורמים כיום. זאת בנוסף לנזקי פעילותם בעבר שהתבטאו כבר בעבר ולנזקי פעולותיהם בעבר, המתבטאים בגל הפיגועים הנוכחי, כמוצג לעיל בתוצאה השניה. זכותם הגדולה הינה רצונם בשלום, אבל אין זכות זו מוחלת להם על רמת החובבנות המתמשכת ללא גבול, וכעת גם על רמת הטמטום שתוצאותיה מוצגות כאן בתוצאה השלישית. זאת כאשר אינם מוכנים כלל אפילו לבדוק חלופות לתכנית הכושלת והמזיקה בה הם דבקים בפנטיות.

לסיכום התקציר נצטט פיזיקאי יהודי גדול אחר, דוויד בוהם, שעוד ב-1980(!) כתב דברים, שכיום קשה שלא לראות את הרוח הנבואית שבהם:
"המחשבה שכל המקטעים האלה [קבוצות בני אדם] קיימים באופן נפרד, הינה אשליה. אשליה זו אינה יכולה אלא להביא לסכסוך ללא סוף ולבלבול. לאמיתו של דבר, הנסיון לחיות על פי הראייה שכל המקטעים הינם באמת נפרדים, היא בתמציתה אשר גרמה לסדרה הולכת וגדלה של משברים בוערים איתם אנו מתעמתים כיום."

הכותרות מיד בהמשך מציגות (עם הלחיצה על כל אחת מהן) סקירה מעמיקה למדי של הבעיה וההיסטוריה שלה וכן של הפתרון, הרקע לו ומשמעויותיו. כל לחיצה על כותרת תפתח לשונית נפרדת בדפדפן המכילה את קטע ההסבר הקשור בכותרת (הלשונית ניתנת למחיקה עם סיום קריאתה). מובן שהקורא יכול לקרוא רק את הקטעים המעניינים אותו. בכל קטע הסבר קיימת אפשרות לבחור להתקדם לקטע העוקב לו וכך ניתן לקרוא את הסקירה כולה. הקורא שהתקציר לעיל מספיק עבורו, מוזמן לדלג מכאן הישר אל סקירות השמע של יהורם גאון בנושא, ולחומרים העוקבים לסקירות אלו. (מובן שהקורא שתוך כדי קריאת הסקירה יתברר לו שעבורו פרוט זה מעמיק יתר על המידה, מוזמן בכל שלב לדלג על יתרת הסקירה, עד לסקירות השמע הנ"ל.)

האם כל זה רציני? מה הרעיון ההזוי הזה? כיצד יתכן בכלל שהערבים הם "יהודים"?

הבעיה – סכסוך לאומי? מאבק תרבויות? מלחמת דתות? עימות ואפליה בין גזעים?

רעיון שתי המדינות- כישלון ידוע מראש

התיסבוכת שיצר רעיון שתי המדינות

הבעייתיות של הקיבעון באפשרות יחידה לפתרון הסכסוך

המסקנה – ישראל חייבת להציג פתרון חלופי קביל

הפתרון החלופי הקביל – התחברות:

פתרון ההתחברות – מרחיק לכת, אך הכרחי וצודק

האם רעיון ההתחברות בכלל מעשי?

משמעויות אזוריות ואיסטרטגיות

סקירות שמע

יהורם גאון ברדיו (רשת ב' 13.8.2010) על השורשים והפתרון
יהורם גאון ברדיו (רשת ב' 20.8.2010) על פניית הפלשתינאים היהודים

סימנים יהודיים בקרב הפלשתינאים:

כדי לקרוא ולשמוע קצת יותר על פתרון ההתחברות אנא בחר באחת משתי האפשרויות הבאות:

לקבוצת ההתחברות בפייסבוק (באנגלית)

כתבה במבט בערוץ 1 בערבית על מפגש ברהט של בדואים עם רבני הסנהדרין רפי איתן ואחרים מה-13.10.09

כתבה במבט בערוץ 1 (4.11.12) על מפגש אירופאי-יהודי-פלשתינאי

ראיון באנגלית אצל לואל גלין עבור ערוץ יהודי בניו יורק, מחודש אוגוסט 2012

קייס מזריב מציג את תכנית ההתחברות במסגרת התכנית בעד ונגד בערבית (כתוביות בעברית) בערוץ 2 מסוף מאי 2012

מסיבת עיתונאים של תנועת ההתחברות מחודש מרץ 2012

איזכור ראשוני של מחקרי ההתחברות בערוץ 2 בערבית מה-8.1.12

כתבה באולפן ששי בערוץ 2 על דודו אלהרר וההתחברות מה-11.11.11

מגן דוד פלשתינאי כתבה של דודו אלהרר במחלקה ראשונה  24 לאוגוסט 2011

ראיון על ידי כריסטין דארג (אנגלית)

ראיון עם טובה רז על ספרה החדש – עוד דור אחד – ע"י דוד גרוסמן בערוץ היהודי באמריקה – מנשלייף (אנגלית)

שיר המוצא – מילים: דודו אלהרר, לחן: חנן יובל, ביצוע: דודו אלהרר וחנן יובל