כאשר מתברר שהצדדים לסכסוך הינם אחים בדם שלרוב אינם מודעים לכך, המשך הסכסוך הינו מעשה איוולת חסר תוחלת ועוולה חסרת הצדקה, שהסיבה היחידה לקיומו היא הבערות הקיימת בנושא זהות הפלשתינאים.
מתברר דבר שלרבים שתרמו כה רבות במאבק המתמשך לקוממיות ישראל יהיה קשה לקבלו – שאנחנו צועדים לכאורה במצעד האיוולת כבר 90 שנה!
אולם הקורבנות וההקרבה היו בבסיסו של דבר מוצדקים ביותר. הם ניתנו במסגרת המאבק שכעת מתברר שהוא היה תמיד המאבק הבסיסי מתחת לפני השטח שגרם לכל המאבקים האחרים. מתברר שמאבק בסיסי זה הוא הקשה והממושך ביותר – המאבק להצגת יתרונות התרבות החדשה של עם ישראל – הציונות – המתבססת על חופש, צדק, חריצות, מדע וטכנולוגיה, על זו של התרבות הערבית המיושנת והבעייתית, שהשלכותיה מדברות כיום בעד עצמן תוצאות ברוב מדינות ערב. נצחון במאבק זה הוא שמסייע לצאצאי האנוסים לבחור בדרך של חזרה לכור מחצבתם. נצחון זה עוזר להם לפתח את חרצובות לבבותיהם ולשתף פעולה עם תנועת ההתחברות במאמץ המשותף להבסת הבערות שהיתה קיימת בנושא זהותם האמיתית. זהות השונה מהזהות שנכפתה על ידי כובש זר, כובש שיחד עם הנבערים שבצאצאי האנוסים, גרם לצאצאים אלה, תוך הפחדה וטרור, להסתיר את זהותם האמיתית במשך תקופה ארוכה.
אותו כובש זר ומבצע האינוס הוא שביצע את הכיבוש היחיד שנותר כיום בארץ – כיבוש האנוסים. ישראל כבר שחררה את האדמה מאותו כיבוש אבל לא טרחה עד כה לשחרר ממנו את היושבים עליה – האחים בדם צאצאי האנוסים.
בכל הקשור לפתרון המוצע, קיימים אמנם הבדלים תרבותיים ודתיים גדולים בין הצדדים וגיבושם חזרה לעם אחד הינו משוכה גבוהה ביותר. אבל הבדלים אלה הינם תוצאה של אינוס בידי זרים, אלה קיימים גם בקרב כל אחד מהצדדים בפני עצמו, ואילו לב הסכסוך הוא העניין הלאומי-טריטוריאלי, שבאופן מפתיע ביותר מתברר כחסר בסיס אמיתי.
לכן, כשם שהעם היהודי ביצע את הבלתי יאמן וחזר לארצו לאחר כאלפיים שנות גלות והקים בה מדינה לתפארת שרק הסכסוך המתמשך מעיב על הצלחתה, המוצא המתחייב מהמבוי הסתום בו נמצא האזור, מתמצה בביצוע של תהליך בלתי יאמן נוסף – חזרה של מרבית הפלשתינאים לעם ישראל – תהליך מאתגר ביותר, רב שלבי ומתמשך, של התחברות של שלום בין הפלשתינאים ליהודים בא"י המערבית ויצירה של מדינה אחת ללאום אחד – עם ישראל ההיסטורי, ללא כל כפיה דתית (כמפורט בעלון ההתחברות אליו יש הפניה בהמשך) וללא בעיה דמוגרפית משמעותית.