מעבר לאמור לעיל, בהעדר תכנית קבילה אחרת לשלום, יש עדיין כאלה שעדיין משלים עצמם להאמין שפתרון שתי המדינות בכל זאת אפשרי.
גם לאותם אלה הנאחזים בקש זה, צריך להיות ברור, שברגע שלישראל אין אלטרנטיבה לפתרון שתי המדינות לצורך השגת שלום, היא נסחטת על ידי הפלשתינאים בעת המשא המתן, כאשר זה כבר מתקיים.
זאת כאשר לפלשתינאים קיימת אופציה אחרת – פתרון המדינה האחת לשני עמים.
מאחר שישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להיסחט ללא גבול, שוב אין שום אפשרות להגעה להסכם.
כלומר, גם על אלה שאינם מכירים את המציאות או מסרבים להכיר בה, מוטלת החובה להתמקד בחיפוש פתרון חלופי.
לסיכום הדברים, מתקבל אבסורד גדול שבו עצם התעקשות השמאל-מרכז הישראלי על דרך להשגת שלום שאינה מעשית, גם אם נתעלם מהיותה שנויה במחלוקת עמוקה, היא המונעת התקדמות בנושאים החברתיים שהשמאל והמרכז כה חפצים בה, היא המחלישה את ישראל ובעיקר היא המונעת את השגת שלום!!
כלומר, החובבנות של המתעקשים על איוולת שתי המדינות, הינה כיום האויב הרציני ביותר של ישראל, וכפי שיובהר כאן בהמשך, בהסתברות גבוהה, אויב חמור בהרבה מאיראן.